רטז, ג

פסולת מתוך אוכל כו' שהן יסורים של צ"ג וכיסורי הגליות עד שישאר הטוב נקי מכל סיג לגמרי כמו שהי' קודם החטא וד"ל. וזהו ההפרש בין צדיק וטוב לו שכולו טוב גם בגופו כמו בנשמתו (כמו במשה שא' בו כי טוב בטי"ת רבתי דבחי' עה"ח כו' שאין מבחי' הרע כלל וכלל אף בגופו (כי הי' משמיטת החסד שקדמה לשמיטה זו) כמשי"ת) וע"כ טוב לו גם בעוה"ז שא"צ בירור וביטוש ביסורים למרק כו' אבל צדיק ורע לו בעוה"ז לפי שתייסרנו רעתו במקצת דמקצת הגנוז בטוב שבו הגם שנק' יסורים של אהבה כו' וכן רשע וטוב לו מצד מקצת הטוב הגנוז בהעלם גדול ברע שבו (רק שבצדיק ורע לו הרע חלק א' מאלף והרשע וטוב לו הטוב חלק א' מאלף כו') אבל רשע ורע לו לפי שאין בו חלק טוב כלל וכלל ע"כ רע לו בלי טוב כלל כי חיותו בעצם רק רע להזיק לבריות ולעצמו וכל חיותו רק כשפועל רע להזיק ועינו רע בעצם כעין רע דבלעם שהי' מקור הקללות כמ"ש את אשר תאור יואר היפוך בחי' הטוב בעצם בחי' עין טוב מקור הברכות והטוב כנ"ל וד"ל (וזהו תמותת רשע רעה שהרעה עצמו תמותת אותו כעלוקה שמושכת הדם הפסולת ומתה כי רע ומות א' הוא וזהו שנק' המת מעיקרו והוא שנק' שטן ומה"מ כו' שממית כל ברי' ונק' קץ כל בשר כו' כידוע והוא בחי' השאול ואבדון כו' שא' לעלוקה ב' בנות ה"ב ה"ב כו' לכלות ולשיצאה בלי שיעור כלל ולא ישבע מזה כלל כמ"ש ג' הנה לא תשבענה שאול כו' כעלוקה שמושכת הפסולת ומתה אלא זהו חיותו דוקא כשמכלה ומפסיד כו') אך זהו דוקא אחר חטא אדה"ר כשאכל מעה"ד טו"ר יש ברע כח המזיק שהוא המות וכיליון שזהו עיקר החטא דגרם מותא כו' אבל אם לא הי' אוכל מעה"ד לא הי' נמשך בחי' המות כלל מעה"ד אע"פ שנק' עה"ד טו"ר כו' כי אין רע יורד מלמעלה כו' אע"פ שאו' ובורא רע זהו רק בחי' הבריאה כשאר הברואים כמו מדה"ד שטבעו לחייב הכל שא"ז רע המזיק ומכלה (מה שא"כ הטורפים ומזיקים כמה"מ שנק' קץ כו' וד"ל שזהו נעשה אחר החטא דוקא) וראי' לזה שלע"ל יבוטלו הטורפים ומזיקים ולא ירעו ולא ישחיתו וכמ"ש וגר זאב עם כבש כו' שהרע המזיק יבוטל וכמו שישחוט ליצה"ר וכן ובלע המות כו' שזהו מצד שלימות הבירורים של עה"ד שהי' ע"י אכילה כו' (ואכילה זו הי' בבחי' הרגשה ושביעה כאור בכלי שאם לא הי' רק הבליעה שאין בה שביעה כלל כנ"ל לא הי' נמשך המות וכיליון כלל) ולאחר הבירור דק"נ בתכלית אז גם בזה החומריות בעונג גשמי כמאכל גשמי ישבעו ויתענגו בעונג אלקי כסעודת לויתן ושוה"ב כו' (וכמו ויחזו את אלקי' ויאכלו כו') ומעין זה הוא סעודת שבת וכלחם דמן ולחה"פ שאין מזה יניקה לרע כלל וכידוע (וגם עכשיו א' ואכלת ושבעת וברכת כו') וא"כ למה הזיק האכילה דעה"ד טו"ר לאדה"ר להמשיך המות והרע בעצם כנ"ל שלא הי' זה קודם שאכל כנ"ל אלא דוקא באכילתו כדי שביעה במורגש הוא שהרגיש ברע כו' שזהו בחי' דעת המרגיש א"ע ביותר ע"כ נק' עה"ד טו"ר וכמ"ש מי הגיד לך כי ערום אתה המן