קפט, ב

כו'. וז"ש על שאלתו ממנו מאי טעמא עיזי מסגי ברישא והדר אימרי שהוא עשו איש שעיר דבחי' התהו שקדם לאימרי הן בחינת צאן קדשים דישראל. והשיבו משום דכברייתו של עולם כו' והוא מה שאמר יעקב לעשו יעבר נא אדוני לפני עבדו כו'). (וז"ש אנכי עשו בכורך דהיה בכור בתולדה (דקליפה קדמה לפרי כו' וכשליא לולד כו') ולכך אמר ויעקבני זה פעמים את בכורתי לקח כו'. ובאמת היה יעקב הבכור שנולד מטפה ראשונה שנק' ראשית אונו. רק בתולדה יצא אחרון. וכמו משל השפופרת סתומה מצד אחד שהנכנס ראשון יוצא אחרון והאחרון יוצא ראשון כו' כמ"ש במ"א) וזהו הטעם שנמצא עשו למטה במדריגה שפלה ביותר בגסות וחומרות דק"נ מאד. לפי ששרשו עליון יותר בבחי' מקיפים דז' מדות דתהו שמפני התגברות וחוזק אורות המקיפים לא יכול להתלבש ולהתצמצם לבא למטה בבחינת או"פ בכלי בסט' דקדושה אלא ירד ונפל בשבה"כ למטה בהיכלות דק"נ דעשיה ונעשה עשו בהגשמה גדולה כמו שמבואר בע"ח בסיבת שבה"כ משום שלא יכלו לסבול ולהכיל האו"מ נשברו ונפלו למטה ונתלבשו בלבוש גס דקליפות עד גקה"ט לגמרי (כדוגמת ענין הנ"ל באריה דמרכבה כו' שלמטה הוא מחיות הטמאות כו' וכה"ג מבואר במ"א בענין הלבונה שבי"א סממני הקטרת שלמעלה הוא אור עליון ביותר ונעשה למטה בחינת מקיף דיו"ד ארורים דקליפה כו'). ובזה יובן מ"ש רם על כל גוים ה' דמשמע פשוטו דגם שמודים באחדות ה' וקרו ליה אלקא דאלקייא כו' מ"מ הוא ית' רם ומתנשא מהם שאינו שורה בהם בגילוי גמור בנפשם רק בהעלם ורוממות שהוא רק בבחינת מקיף כו'. והטעם הוא לפי שא"א שיקבלו בתוכם גילוי אור האלקי ממש מצד ירידת מדריגתם למטה בבחינת הפירוד ביותר שהפרידן מיחודו כו' כידוע ע"כ רם על כל גוים ה' כו'. ואמנם באמת לבד טעם זה הנה מצד שרשם העליון שהוא בבחינת הצמצום והעלם האור העצמות שא"א שיאיר בהם האור האלקי בגילוי באו"פ בכלי רק מרחוק דוקא בהעלם גדול ה' נראה להם וע"כ רם על כל גוים ה' וד"ל. והנה מעתה יש להבין שרש בחינת יעקב למעלה שהוא שרש בחינת התיקון שהוא היפוך גמור מבחינת התהו. ואמנם אעפ"י שבא אחר בחינת התהו שרשו למעלה יותר והוא מבחינת עצמות אא"ס ב"ה ממש שלפני הצמצום הראשון כו' וכמ"ש אנכי איש חלקחלק ה' בעצמותו ומהותו דוקא שלמעלה הרבה מבחינת הזיו והאור דא"ס שכולל ב' מדריגות דחו"ג למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית כנ"ל. שזהו הצמצום והקו"ח שכל זה לא שייך רק בבחינת האור דא"ס שיפול בזה לשון מעלה בעילוי והסתלקתו ול' מטה בהתפשטות. אבל בבחינת המאור עצמו דעצמות הא"ס לא שייך בחי' חו"ג זה ג"כ. וכמ"ש לך ה' הגדולה והגבור' גדולה בחינת התפשטות דחסד דלגדולתו אין חקר בהמשכה דקו"ח שנק' חי כל העולמים כו'. והגבורה הוא בחינת הצמצום והסתלקות בעצמות הרוממות עד אין שיעור למעלה כו'. אבל לך ה' כו' שהוא עצמו ית' למעלה משניהם ושניהם שוין כי במאור עצמו לא שייך אפי' בחינת מעלה ומטה כו' וד"ל.