קסט, ד

הדיבור דאבא יסד ברתא וכמעיין הנובע בלי הפסק כך הוא נביעת אור החכ' דתורה במח' ודיבור דוקא מן ההעלם לגילוי דוקא שזהו רק בבחי' תענוג תמידי דוקא כתרין ריעין כו' וע"כ במצות ת"ת בדיבור נק' בנ"י אחים וריעים להקב"ה כו' כמ"ש במ"א והשמחה והתענוג בד"ת בדיבור יותר מעיון והגיון כמו שאו' ונשמח בד"ת וכן אמר ר"ש חדאי נפשאי כו' וכה"ג מטעם הנ"ל שהדיבור הוא כלי קיבול בהרחבה ולא ילאה כלל וגם עיקר התענוג של המשפיע השכל אינו אלא כשבא בדיבור דוקא כמו מדיבור של הרב שנמשך ונשפע למחשבה של התלמיד (וכך דבריו חיים וקיימים בדיבור דד"ת שנמשך למחשבה כו') (אך הנה לכאורה יש סתירה לזה שמבואר למעלה בענין לאה ענין נלא"ה כו' ממ"ש שלש הנה לא תשבענה כו' ארץ לא שבעה מים הרי זהו היפוך גמור דמלבד שלא ילאה המקבל לקבל אלא עוד זאת להיפוך שלא ישבע המקבל לקבל שפעו כמ"ש דארץ לא תשבע מים של המטר המשפיע לארץ דכתיב והרוה את הארץ והוליד' כו'. אך זהו מדבר לע"ל דוקא שהכלי של המקבל יהי' רחב הרבה יותר מן המשפיע ונק' ארץ טובה ורחבה מאד עד שלא תשבע כלל ממים דמשפיע וכענין כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא מהם כלל כו' משום דמדריגת המקבל יהי' למעלה ממדריגת המשפיע וכמ"ש אחע"ב וכן נקבה תסובב גבר (וכידוע דזהו בחי' הדיבור דוקא וכמו תושבע"פ מל' קרינן לה שיהי' למעלה מתושב"כ והיינו מה שאמר דבינה יתירה ניתנה באשה יותר מבאיש כו') וכמו גם עכשיו הדיבור בד"ת לא ישבע לקבל מים דאורייתא כענין ארץ לא שבעה מים כנ"ל וד"ל):

(ד) והנה להבין הטעם מה שבחי' המחשבה נק' לאה הוא לשון נלאה למה המח' דוקא הנה יובן זה במחשבה שבאדם למטה שאנו רואים שהמחשבה משוטטת באדם בכל רגע ורגע בלי הפסק כלל שהרי אין רגע פנוי' בלא הרהור ומח' דהיינו שכל מה שעולה על הרצון ועל השכל וגם כל דברים בטלים שאין בהם רצון ושכל ומדות אהוי"ר וכה"ג וגם כל הדברים שעיניו רואות ואזניו שומעות הכל מהרהר ויעלה במח' דוקא. (וראשית התפעלות מכל דבר מה הוא במחשבה והרהור אם לטוב או לרע כמשי"ת) ואין למח' מנוחה אפי' רגע א' שהרי אנו רואים שא"א שיהי' האדם פנוי אפי' רגע שלא לחשוב מאומה משא"כ בכלי הדיבור שיוכל לשתוק זמן רב והרי המחשבה ג"כ צירופי אותיות כצירופי אותיות הדיבור ולמה הן נובעים ומשוטטות בתמידות כנהר כו' וזה פלא יותר דבהקיץ יתכן שישוטט לחשוב כל מה שרואה ושומע ומבין ורוצה ומתענג כו' ולהיפוך אבל בשינה שכוחות הרוחני דרצון ושכל ומדות מסתלקים בנפש עצמ' וגם הכלים כעינים ואזני' ג"כ סתומים בלתי שומע ורואה כי גם כח הראי' והשמיעה נסתלקו ועלו בנפש עצמ' ועכ"ז אין המחשבה פנוי' כלל גם בשינה והן החלומות שהן רק הרהורים ורעיונות ומחשבות רבות רק שהחלומות הן בלתי מסודרים בסדר המחשבה שבהקיץ מן אור השכל ועכ"ז הרי הן באים מעין הרהורי לבו שביום דוקא ולא חלים אינש פילא בקופא דמחטא כו' רק שבא מבחי' האחרונה לבד מן המחשבה והוא כח