רלט, ב

בקטנות גדול יחודם והוא בנצח והוד כמאמ' איהו בנצח ואיהי בהוד כו'. וביאור הדברים הנה כשמלבשת עד החזה כו' עד ימין ושמאל תפרוצי כו' שיחבק לה בעלה בין תרין דרועין כו'. ובעבודת ה' יובן זה כאשר יתפעל האדם בהתלהבות אהבה או יראה כו' הנה ירגיש וישיג את אלקי' חיים בלבבו בבחי' השגה ותפיסה ע"י אהוי"ר והו"ע חיבוקו שנחבקה נפשו בין תרין דרועין דבעלה שם מ"ה בימין ושמאל העליוני' כו' כתי' ימין ושמאל תפרוצי כו' וד"ל. אך כאשר אין האדם מתפעל באהו"י ואיננו מדובק באלקי' חיים בבחי' קירוב אך רק מרחוק ה' נראה לו בבחי' הודאה בלבד דהיינו התפעלות השכל בלבד איך דכולא קמי' כלא כו' ויתכן אליו הביטול כו' וכיוצא ולא נגע הענין בלבבו כו' זהו בחי' הוד דהודאה ובינ"ה עד הוד אתפשטת כלומר כ"כ כח הבינה וההתבוננות מתפשט עד שיסתעף ממנה מדריג' תחתונה דהודאה ג"כ כנ"ל וכמו"כ יובן למעלה דאיהו בנצח ואיהי בהוד היינו כשהמל' איננה בבחי' קירוב באוי"ר כו' אלא בבחי' הודאה בלבד זהו איהי בהוד והמשכת המ"ד שלה ג"כ לפי ערך והוא מבחי' נצח דז"א בלבד וזהו איהו בנצח וזהו יחוד שלהם היותר חיצוני' כו' וד"ל. וזהו ענין ההפרש בין גפן לשורקה כו' בהיות שההפרש שבין סגול לשורק אינו אלא שג' נקודות הסגול ב' מלמעלה וא' מלמטה וג' נקודות השור"ק זת"ז ובעקמומית כו' והענין הוא כמ"ש במ"א בענין שיר על היין שיש ג' מדריג' בקול הא' מלמעלה למטה והב' מלמטה למע' והג' הממוצע המחברם כו' והו"ע הסגול ימין ושמאל ואמצע כו'. והיינו מ"ש למעלה בענין יחבק לה בעלה כו' ימין ושמאל כו'. וזהו לגפן בב' סגלות מלמטה. אבל לשורק"ה כאשר לא נגדל הגפן כ"כ אינו בבחי' סגול אלא בבחינת שור"ק שזה תחת זה דהיינו בבחי' הודאה בלבד וג' נקודות מורים ההשפלה שנשפל בעצמו מחמת ההודאה וזהו שהן זת"ז ולצד ימין דנצח כו' וד"ל. להיות כי נצח והוד הן תרין שוקין כידוע ע"כ נאמר ולשרקה בני אתונו פי' בני הן נו"ה תרין שוקין דאיהו בנצח כו' והיינו כאשר המל' בבחי' שורק בלבד וד"ל. וענין אתונו כו' הן עשר כתרין דקליפת נוגה שבשר חמורים הם כו'. ויובן ביאור הדברים ע"י הקדמה להבין מה ששלח יוסף ליעקב עשר אתונות נושאת בר ולחם ומזון לאביו לדרך כו' כי הנה ידוע שנפלו בשבירה מן האורות שקדמו לפני האצי' כו' וגבוהים מאוד במדריגה אך שנתגשמו בקליפת נוגה. ואמנם כשהם מתבררים הרי הם גבוהים מאוד מצד עצמם ולכך אמר שעשר אתונות דנוגה נושאות בר ולחם ומזון ליעקב בעל עולם האצילות כי גבוהים ממנו בשרשם לאחר הבירור וזהו לאביו לדרך וד"ל. ועיקר הטעם כמ"ש חיל בלע ויקיאנו שבתגבורת הקדושה האלקי' גם מה שבלעו הקליפות יניקה מסיבת הנפילה כו' יקיאו ויהי' למזון ולחיות ולתוספת מרובה כו' וכענין העורבים שכלכלו את אליהו וזה פלא למה ציוה ה' לעורבים דוקא לכלכלו. אך הענין הוא שהעורבין הם בבחי' כתרין דנוגה הטמאים ואכזרים המה כו' וכאשר אליהו הי' מרכבה לשם ב"ן בגמטרי' אליהו בחי'