רה, ב

המאציל שהיו כולן בבחי' הביטול בעצמות אא"ס ולא היה במציאות יש כלל עד שיוכל להיות התהוות דבר מה כמו אור הנאצל או הנברא כו' ואם לאו לא היה יכול להיות מציאות דבר מה באצי' ובריאה כו'. וביאור הענין הוא דבתחלה היה האור נשפע מעצמות אא"ס ממש שהכל הוא נמשך בבחי' א"ס כנ"ל והי' נמשך הארות רבות זו למטה מזו כו' שהן כולן בתכלית הביטול במציאות ואינם נתפסים בבחי' יש ודבר מה כלל דהיינו שכולן בטלים ונכללין בעצמות הא"ס וא"א להיות חוץ מעצמותו כלל אך גם באורות הללו שבאים מכח העצמות דא"ס ודאי היה בהן מדריגות חלוקות בבחי' הביטול בעצמות זה למעלה מזה שהעליון וקרוב יותר אל אור הא"ס יש בו בחי' הביטול יותר לאא"ס והעליון הימנו מתבטל יותר דכל הקרב קמיה יותר כלא חשיב כו' עד אין שיעור למעלה מעלה בעצמות ממש כו' וכל הרחוק יותר התכללות וביטול שלו מרחוק יותר (וזהו שנק' ע"ס דאור חוזר עד"מ הידוע מיו"ד כחות הנפש שהרצון הוא העליון יותר מתבטל ממציאות רצון בעלותו בעצם הנפש שלמעלה ממהות רצון אף להיות מקור לרצון וכמו"כ השכל וטעם לרצון מתבטל ונכלל ברצון כאילו אינו במציאות שכל כלל וכמו"כ המדות שנולדים מן השכל מתבטלים בשכל והי' כלא היה וכך גם המח' נכללת במדות ודבור במח' ומעשה בדבור כו' שנמצא שגם בחי' המעשה האחרון יותר מכולם גם הוא בטל ונכלל בעצם הנפש ששם גם הרצון כלול ואינו ניכר במציאות כלל כו' וכך הוא למעלה בעצמות אור הא"ס כאשר עלה ברצונו הפשוט כו' רצון זה נכלל בבחי' או"ח בא"ס עצמו כאילו אינו במציאות כלל וכן החכ' ברצון ומדות בחכ' עד גם המעשה כלול בעצמות כו' שנמצא מובן מזה דכל מה שנמשך מעצמות הא"ס היה הכל בבחי' ביטול והתכללות למעלה בעצמות ולא הי' יכול להיות מציאות דבר מה בפ"ע כלל כי אין לך דבר חוץ מעצמותו כלל וד"ל). ואמנם אחר ריבוי ההמשכות מעצמות הא"ס בבחי' הביטול זה למעלה מזה אח"כ חזר ונמשך האור ע"י צמצום והעלם אור העצמות דא"ס בירידת המדריגה מעליון לתחתון שהעליון מתלבש ומתעלם בתחתון ותחתון בתחתון הימנו (היפוך התכללות וביטול דתחתון בעליון בע"ס דאו"ח הנ"ל) עד שיורד האור למטה מטה ביותר להיות בבחי' יש ממש (וזהו שנק' ע"ס דאו"י שהאור יורד מלמעלה למטה מעליון לתחתון כמו שהרצון יורד להיות במהות רצון דוקא ואינו נכלל בנפש ואח"כ יורד הרצון עוד ומתלבש ומתעלם לגמרי בשכל וטעם לרצון ולא נגלה אור הרצון כלל רק השכל והטעם וכמו"כ השכל מתעלם ומתלבש במדות והמדות במח' ומח' בדבור ודבור מתעלם במעשה שנמצא המעשה הוא האחרון יותר וכולן נעלמים זה תוך זה עד סוף מעשה הוא בגילוי לבד שהוא בחי' יש גמור וזהו ענין מע"ב דרצון העליון מתלבש בחכ' כמ"ש בראשית ברא כו' וחכ' במדות כו' עד בחי' העשי' ממש כידוע וד"ל):

(ג) ונמצא מובן דעיקר ההפרש בין השני אופנים הנ"ל שבבחי' או"ח התחתון מתעלם בעליון שכל זה הוא מלמטה למעלה שכל עלול נכלל בעילתו בעילוי אחר עילוי