קעו, ג

כמו פחד יצחק באימה גדולה תמידי הנ"ל וכה"ג במדת הרחמים דיעקב. אך באמת האבות שהיו מרכבה לחג"ת דאצי' הרי היה בהן הארת אא"ס ממש דאיהו וחיוהי חד כנ"ל ואיך יהיה הכח בנשמות שבגופים בע"ג לקבל כו' וגם הלא אא"ס אינו שורה כ"א על בחי' מרכבה שבבחי' ביטול בתכלית כנ"ל. אמנם עכ"ז הרי האבות נק' שרש האילן ומן השרש יומשך אל הענפים עד הענף היותר אחרון ממש כמ"ש הבאים ישרש יעקב כו' עד"מ שרש האילן הגשמי דיניקת השרשים מתפשטים בגוף האילן עד שיש לחלוחית חיות גם בענפים האחרונים ביותר כו'. וזהו שאנו אומרים אבל אנחנו עמך כו' בני אברהם אוהבך כו' מה יפה ירושתנו כו' דמדות דאבות ממש נמשך בירושה לבנים עד הדור האחרון ממש ולזה אמרו ישראל רחמנים בני רחמנים גומלי חסדים בני גומלי חסדים כו' והעיקר מה שאמרו ישראל מאמינים בני מאמינים כו' לכך יכול כאו"א לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אברהם יצחק ויעקב ממש וד"ל:

(ג) אך הנה עדיין יש להבין מאין יש כח בכנ"י לקבל הארה זו מן האבות אע"פ שהן ענפים המקבלים מן השרש מאחר שהאבות היו מרכבה עליונה בבחי' האצי' ממש דאיהו וחיוהי חד ממש כנ"ל אבל מאצי' לבי"ע כבר נפסק הארת הקו וחוט כו' ויש מסך מפסיק בין אצי' לבי"ע וכ"ש בירידת השפע עוד בהיכלות דנוגה שמשם נמשך הנה"ט שמעורב ברע הרבה כו' ואם היה האור מאיר מן האבות לכנ"י כמו שהוא ודאי היה כאו"א באהוי"ר אמיתית כאבות ממש ואנו רואים שיש הרבה חוטאים בפ"מ בפר"ע היפך פחד יצחק ואין עובדים מאהבה כלל כו'. אך הענין הוא דבאמת אע"פ שבגילוי גמור אינו מאיר כלל ממדריגת אהוי"ר דאבות אבל בבחי' ההעלם בנה"א בבחי' יחידה שבה מאיר בודאי בכל יום ממש מיד בקום האדם ממטתו והוא ע"י בחי' האמונה שהוא כמו טבע בנפשותינו בבחי' ירושה מאבות שע"כ אמרו ישראל מאמינים בני מאמינים דוקא והוא מאברהם אבינו שהיה המאמין הראשון בה' אחד בהכרה גמורה כמאמר בן ג' שנים הכיר את בוראו כו' וענין הכרה זו היה במוחו ולבו בתכלית הענין כמו שהוא לאמיתתו ממש כאלו רואה בעיניו ממש ועיקר ההכרה הוא בלב דוקא וכמ"ש בזוהר ע"פ נודע בשערים בעלה בכל חד לפום מה דמשער בלבי' דוקא והוא בחי' ראיית עין השכל שבלב שהלב מבין ומכיר כמ"ש בר"מ בעין השכל דבלבא אתחזי כולא כו' וזה יהיה לע"ל דכתיב ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר כו' כמו בראייה חושית ונאמר כולם ידעו אותי בידיעה והכרה גמורה ע"כ קטן וגדול שוים יהיו ולא ילמדו איש את רעהו מפני שזהו ידיעה והכרה במהות ולא ידיעה שע"פ שכל והשגה ע"כ מקטנם ועד גדולם שוין וכזה היה באבות. אך מעלה יתירה היה בהם למעלה מבחי' ראייה והכרה והוא האמונה שהיא למעלה מן הטעם ושכל לגמרי רק היא תוקף התקשרות עצמות הנפש באלקות ע"כ תאמין הנפש באמונה שלימה וחזקה ביותר עד שתוכל למס"נ על קדה"ש בלי טעם ודעת כלל כידוע שזה יש בכאו"א מישראל גם קל שבקלים רק שזהו יש בהעלם ובכח לבד