קסט, ב

בשכל או ברצון ומדות לפי שהשפע הוא בתמידות לא ינוח אפי' רגע כמו שאנו רואים שהמחשבה משוטטת בכל רגע וא"א להיות רגע א' בלא מחשבה מפני שנשפע בה אור התענוג ורצון ושכל תמיד שמהרהר במח' בתמידות (וכמו להיפוך שדברים של צער ויגון או פחד ויראה שעולה במחשבה בתמידות לא תוכל להכיל עד שתתבלבל המח' מחמת עומקו בדאגה ופחד כו' כך הוא גם בדברים טובים של תענוג ובבשורות טובות ותאות וחמדת עוה"ז או תענוג שבשכל החדש שנובע ממקור השכל ג"כ לא תכיל המחשבה לקבל מצד שנלאה הכלי להכיל והוא מצד התמידות של השפע שנק' תענוג תמידי שאינו תענוג אלא צער כנ"ל) ועוד מצד עומק המח' גם במקבל התענוג לא תכיל ותלאה לקבל וראי' מר"ע שזלגו עיניו דמעות מרוב מתיקות רזי' דאורייתא שקיבל מר"א וא' לאו כל מוחא סביל דא שנלאה כלי המח' לקבל וזה בא מב' סיבות א' מצד קבלה התמידית. והב' מצד עומק כלי המחשבה שלא תכיל לאור השכל העמוק ביותר או לתענוג נפלא ביותר משא"כ כלי הדיבור (כמשי"ת):

(ג) ויובן זה עד"מ מן תלמיד שמקבל שפע שכל עמוק ונפלא מרבו דאע"פ שמתפעל בכלי מוחו ביותר בעונג נפלא שמתענג בו ביותר (כמו ר"ע שזלגו עיניו דמעות מרוב התענוג והמתיקות של רזין דאורייתא כו') מ"מ אין זה רק כאשר הוא לפרקים כמו בוקר וערב בקביעות עתים מיוחדים שהתלמיד יכין כלי קיבולו ויתמלא כפי מדתו ויפסק ואז בבואו לקבל פעם הב' בעת השנית יקבל בתשוקה ועונג נפלא יותר (כמו שאין האשה כורתת ברית להיות אל אישה תשוקתה לחשוק יותר לקבל רק למי שעשאה כלי כו') ובודאי כל מה שמקבל התלמיד יותר יותר יבוא בהתקשרות בעומק לבו ודעתו לרבו לקבל בחשק נפלא ולהתענג יותר בעומק השפע יותר. וראי' ממ"ת שקבלו י' הדברות שהי' מאיר באור פניו ממש עד שעכ"ד כו' ונמשך בהן קביעות ההתקשרות בכנס"י לדורות כמ"ש ביום חתונתו כו' ונק' רוחא דשביק בגווי' כידוע. ולפ"ז הי' ראוי להיות בתמידות קבלת השפע יותר ההתקשרות ביותר ובאמת נהפך ממש שבקירוב ויחוד זו"נ תמידי נופל התענוג והתשוקה לגמרי וגם לאחר גמר היחוד כשקיבלה טפת מ"ד אתבסמת נוק' כו' ונופל התשוקה דמקבל וגם של המשפיע לגמרי עד שיהפך ליסורים וצער בעינוי הנפש במקבל כמ"ש אם תענה כו' וישכב אותה ויענה כידוע. משא"כ בפרקים מיוחדים בריחוק זמן יותר כאשר יתקרבו אז תגדל רשפי אש התענוג והתלהבות התשוקה מן המקבל למשפיע ומן המשפיע אל המקבל כנראה בחוש בריחוק האשה בטהרתה מטומאתה בספי' ז' נקיים אז דוקא תזריע ותוליד וכ"ש בריחוק הזמן יותר וראי' לזה מזמני המועדים ליחוד העליון דקוב"ה ושכינתי' שהן כנס"י למטה שהוא בג' רגלים בפסח ושבועות וסוכות דוקא וגם בכל יום בוקר ומנחה וערב ולא יחוד תמידי. (משא"כ יחוד או"א דזיווגייהו תדיר כתרין ריעין דלא מתפרשין כו' כחדא שריין כו' ולמטה הוא הייחוד דנש"י בתורה בתמידות דוקא כמ"ש והגית בו