רלו, ב

הגשמי' של נפש הבהמה ע"ג המזבח כו'. אך הענין הוא דכתיב גפן ממצרים תסיע כו' כסו הרים צלה כו' וידוע דכנס"י נמשלה לגפן ועד"מ הגפן הגשמי הנה אנו רואים סיבת יציאת היין מן הענבים הוא ע"י דריכה בגת דוקא להיות כי היין כנוס בענבים בהעלם וע"י הדריכה יוצא לידי גילוי כו' ועוד זאת אנו רואים שהיין המשובח ביותר יוצא מן הענבים הגדלים למטה בגפן סמוך לקרקע וכמ"ש רז"ל בנסכים לא הי' מביאין מן הדליות אלא מן הרגליות כו' והנה היין מתחלק לכמה מינים שונים יש יין לבן הנק' חווריין עתיק כו' והוא היין המשמח כו' ויש יין אדום והוא יין המשכר כו'. ובכל המשל הזה יובן הנמשל בכנס"י בהיות שאהבה הנטוע בכללות נש"י לה' אחד טבעיות הוא שמוטבע בנפשם מכח ירושתם מאבותיהם כמ"ש נטעתיך שורק כו' וכן נק' גפן שנגדלה בענפים רבים אך מפני שאהב' זו מסותר' היא בהעלם גדול מפני חומר מחשך גופם כידוע צריך להוציאה מן ההעלם ע"י דריכה דוקא והוא בחי' לב נשבר ונדכה כו' וגם כל מה שמשפיל עצמו ביותר מפני הלב נשבר כו' עד שנפשו כעפר לכל תהי' כו' יהי' היין משובח ביותר (והוא כמשל הענבים שברגליות הגפן כנ"ל) והיינו שתהי' האהבה המסותרת בבחי' גילוי רשפי אש בעריבות ומתיקות ביותר כו'. והנה על יין אמרו נכנס יין יצא סוד לפי שהיין הי' ראשית יציאתו מן ההעלם לגילוי כשיצא מן הענבים לכך טבעו בעצמו ג"כ להוציא את ההעלם שבנפש האדם לידי גילוי כששותיהו כו' והיינו בנמשל בכנס"י כאשר האהבה אלקי' היא בהתפעלות השמחה וחדוות ה' מעוזו כו' ע"י ההתבוננות בהתענגו על ה' כו' נק' חמר חוורין עתיק כו' והוא היין המשמח אלקים כו' וכאשר מתפעל באהבה של מרירות וכלות הנפש בתשוקה מרחוק כו' מפני שמתבונן עוצם ריחוקו מה' אחד כו' עד שמואס