רל, ב

המכוון ברוחניות השפע הזאת אינו אלא סוף הדבר דהיינו המעשה בפו"מ דוקא ואין עיקר הכוונה בשפע זו הרוחניות הבאה ונמשכת ברצון ושכל ומדות ומח' ודבור בלבד שהרי אם ישאר השפע במח' ודבור ולא יקיים בפו"מ לא נק' חסד כלל וכלל והיינו נעוץ תחב"ס דוקא שלצורך הסוף שהוא עצם המעשה נמשך התחלה שהוא הרצון ושכל כו' ואם לאו הסוף לא היה התחלה וכן להיפוך נסוב"ת דהיינו שאין הכח ועוז בסוף בפו"מ רק מכח התחלה שהוא התחלת התעוררות הרצון והשכל כו' שאם נפסק התעוררות הרחמים ברצון ושכל כו' יופסק כח המעשה בפו"מ ונמצא שפע הרוחנית שרש החיות לגשמית והא בהא תליא והיו לאחדים וזהו כדמיון המים שנמשכים מגבוה לנמוך שחוזרים ועולים למקורם לבד ולא למעלה מתחלתן כנ"ל בבחי' או"י ואו"ח וכמו"כ בשפע רוחניות בהשפעת שכל וחכ' לתלמיד המקבל לפי"ע שנק' קבלת התלמיד גשמית השפע וסוף לגבי תחלת אור רוחנית השפעת המשפיע שאין בסוף רק במה שבתחלה לבד ולא למעלה ממנו שהרי לא קאים אינש אדעתיה דרבי' כו' ועיקר הכוונה הוא בכלות השפע ובקבלת התלמיד שלזה יצא האור בתחלה ואם לא יתקבל השפע במקבל לא נק' שפע כנ"ל וד"ל שזהו נתב"ס כו' וד"ל. והנמשל מזה יובן למעלה במ"ש עולם חסד יבנה הרי בראשית ברא כו' בחכ' או ברצון שנק' תחלה בכלל ויורד ונמשך חסד זה שברצון וחכ' למדות חג"ת דאצי' ומשם למח' ודבור העליון עד שנתהווה הבריאה יש מאין בפו"מ שזהו הסוף שבודאי סוף דבר ההשפעה הזאת בפו"מ הוא היה עיקר הכונה בראשית התעוררות החסד במאציל ברצונו וחכ' כו' ונעוץ תחב"ס כנ"ל. וכמו"כ להיפוך נעוץ סופן דמעשה בתחלתן שכל הכח ועוז אלקות בבחי' המעשה חוזר לתחלת התעוררות החסד ברצה"ע ולא למעלה הימנו כו' וד"ל. וזהו מ"ד שמים קדמו לארץ כמ"ש בראשית ברא כו' השמים כו' כמו שהמח' קודמת למעשה בירידת השפע מתחלתן לסופן כנ"ל. וכידוע דארץ נק' הסוף כמו הארץ הדום רגלי והכל הי' מן העפר בפו"מ כמו תוצא הארץ הגם שעיקר הכוונה דתחלת הרצון שהוא הכתר הוא רק בשביל סופן כו' וכמ"ש אפיק' יו"ד תיקונין כו' רק לאחזאה כו' (דמצד עצמות המאציל לאו מכל אינון מדות כלל) כמובן ממשל הנ"ל בשפע של שכל וחסד שהרוחני' דרצון כו' רק בשביל הגשמית דפו"מ במקבל ואם לאו לא הי' משפיע מ"מ הרי להיפוך ג"כ דנעוץ סופן בתחלתן דוקא שאין עיקר ומקור הכח ועוז דסופן רק מתחלתן לבד כנ"ל כמו כל קשר הגשם ברוחני וכך הוא בכללות ההשתלשלות דאבי"ע ע"ס דאצי' בכלל הוא בחי' רוחנית השפע שהוא כמו הרצון ושכל ומדות כו' ומל' דאצי' בבי"ע שנק' מעשה הוא בבחי' גשמית השפע שבא מאין ליש ממש כו' וד"ל. והנה בזה יובן עכ"פ שאין יתרון מעלה לסוף על התחלה ולא לתחלה על הסוף שאעפ"י שעיקר התחלה הוא בשביל הסוף אין להכריח משום זה שיש יתרון מעלה לסוף על התחלה כלל וכן להיפוך ממה שעיקר הכח ועוז מתחלה לסוף אין להכריח שיש יתרון מעלה להתחלה על הסוף כלל אלא שניהם שקולין