ריב, ד

בשערים בעלה) שהוא בחי' סובב הכללי דבחי' אחדות פשוט ממש שנודע ומתקבל ומושג בכל או"א לפום שיעורא דיליה והוא להכיר את בוראו ממש והתפשטות גדולתו למעלה עד אין קץ בעילוי אחר עילוי ולמטה עד אין תכלית ולהיותו למעלה מכל ההשתלשלות דאבי"ע וכולא קמיה ממש כלא חשיבא ששוה ומשוה העולם העליון יותר עם התחתון ביותר וז"ש בשמים ממעל ועל הארץ מתחת בשניהם אין עוד מלבדו וזהו ענין יחודא עילאה בפסוק ראשון בכלל ובשכמל"ו הוא מתבונן בבחי' יחו"ת שהוא יחוד חיות אלקות בעולמות ובנבראים איך שנבראו ברוח פיו ית' רק מבחי' הבל הדיבור העליון לבד וכמו הבל הדבור באדם למטה דכלא ממש חשיבא לגבי' וגם מה שנתהוו העולמות מאין ליש בדבור העליון הרי אינם נבדלים בבחי' פירוד ממש מעצמות אלקים חיים ומלך עולם כי אין לך דבר חוץ ממנו כמ"ש גדול אדונינו ורב כח שהוא מקור כל הכחות אלקי' העליונים ותחתונים ונק' כח הפועל בנפעל וכאשר יתן האדם לבו ודעתו בזה היטב הדק לעמקו יתפעל מיד ברשפי אש התשוקה ביסוד האש שבלבו שהלב מבין ויכיר גדולת ה' ואיך דכולא קמיה כו' ולזאת תכסוף ותכלה הנפש בתשוקה גדולה ליכלל במקורא דכולא כמ"ש כלתה כו' ולא לחפוץ בכל חיי העוה"ז כמו מי לי בשמים כו' ואהבה זו עזה וחזקה ברשפי אש שלהבת העולה מאליה כניצוץ הנמשך במרוצה גדולה ליכלל בשלהבת כטבע האש עולה למעלה בתגבורת גדולה לאש היסודי ולא יוכל להשאר למטה כלל כך הניצוץ האלקית בהתפעלות ברשפי אש שלהבת י"ה ביסוד האש שהוא הצמאון שבלב המבין כנ"ל כמ"ש צמאה לך נפשי כמה לך בשרי עד שלא יחפוץ כלל וכלל להיות למטה בהתקשרות חומריות הגוף כו' ולא יהי' לו רק לב אחד לאביו שבשמים