רד, ד

שעולים בהעלאת מ"ן באצי' ע"י הבירורי' דרפ"ח כו' שמבררים ע"י שם ב"ן המברר ומעלים מ"ן למל' דאצי' שזהו שאמ' והנה אנחנו מאלמים אלומים כלומר מבררים ברורים להעלות מ"ן בתוך השדה העליונה בחינת המל' כל או"א לפי מדרגתו ושרשו בו"ק העליונים שהן י"ב גבולי אלכסון כו'. אך בחינת יוסף שהוא צ"ע בחי' יסוד היה למעלה מהם הרבה שהוא היה מבחי' שם מ"ה דדכורא שממשיך מ"ד לברר למ"נ דנוק' והשבטים היו מבחי' שם ב"ן דנוק' ולזה אמר בחלומו והנה קמה אלומתי כו' והגם שהוא היה ג"כ מבחי' המברר ומעלה מ"ן באלומתו אבל קמה אלומתי וגם נצבה להיותו מבחי' עלמא דדכורא כו'. ותסבנה אלומותיכם כו' שהיו כולן מעלים מ"ן לאלומתו כו' וכל זה הענין בדרך קצרה ודרך כלל. ויש להבין ביאור הדברים ולמה נק' ענין הבירורים בשם מאלמים אלומים דוקא וגם למה אמר והנה קמה אלומתי כו' מה יתרון מעלה יש באלומתו שקמה וגם נצבה ועוד מהו שאמר ותשתחונה כו' השתחואה זו למה היא כו'. והנה יש להקדים תחלה ענין א' והוא בשרש התהוות הג' עולמות בי"ע שזהו בא מסיבת שבה"כ דז' מדות דתוהו דכתי' ואלה המלכים כו' וימלוך וימת כו' וידוע שזהו ענין שבירת הכלים דז"מ לפי שהאור היה בריבוי והכלי במיעוט לא היה הכלי יכול לסבול האור וירד ונשבר כו' וא"כ באורות דתוהו לא היה נפילה כלל כי האורות נסתלקו למעלה בעצמות רק רפ"ח ניצוצין נשארו בכלים שירדו ונפלו למטה כו' והן בחי' האותיות שנק' כלים שנתפזרו ונתפרדו ביותר כידוע ומחמת זה נשתלשל וירד האור ושפע בירידת המדריגות ביותר עד שנתהוו עולמות הנפרדים בבחי' גבול ממש והן ג' עולמות דבי"ע שכל אלה הן באים בבחי' הפירוד מאין ליש ממש אבל אם לא היה ענין וסיבת שבה"כ דז"מ דתוהו לא היה יורד האור בהשתלשלות וצמצומים כ"כ ולא היו מתהווים עולמות בע"ג כלל כו'. וא"כ הרי יובן מזה שבבירור והעלאה דעולמות הנפרדים כמו כשאומר שירה בביטול היש לאין ע"י בחינת התיקון דשם מ"ה (כמו השבטים דבריאה שהי' מאלמים אלומים כנ"ל) הן חוזרים למקורן הראשון בבחי' הכלים דאורות דתהו כמו שהי' קודם השבירה ונפילה שהוא בחי' ס"ג שלמעלה משם מ"ה דתיקון כידוע וד"ל. והנה אנו רואים בהתהוות העולמות מאין ליש נמצאו בג' מדריגות דוקא שהן בי"ע בריאה במח' ויצירה בדיבור ועשיה בפו"מ ובדרך כלל הן ג' מדריגות נשמות ומלאכים וכחות אלקי' החיצוניים ביותר שהן כמו ג' מדריגות דמו"ד ומעשה כי הנשמות הן בבחי' פנימיות העולמות בכלל שזהו בחי' מח' דבריאה והמלאכים הן בחיצוניות העולמות בבחי' דבור דיצי' כמ"ש וברוח פיו כל צבאם וכחות האלקי' החיצוני' היינו מה שבא כח האלקי בכח המעשה שהוא כח החיצוני' ונבדל בריחוק יותר מן הבל הדיבור כמו עד"מ כח הפועל בנפעל שנבדל והופרש כח המעשה החיצוני' ומלובש בפעולה זאת בבחי' נבדל מרוחק מעצם כח הפועל כי מלובש כח זה בנפעל ממש עד שנחשב להיות בערך קרוב למהות הנפעל כו' וזהו שנק' בחי' מעשה ידיו כמו אף ידי יסדה ארץ כו' וכמו התהוות גלגלים דעשיה שמהם נמשך