קעו, א

ליש שהוא בחי' המל' שז"ש כי אמרתי עולם כו' כמ"ש והוכן בחסד כסא שהחסד דמל' מקבלת מחסד דז"א ע"י בחי' יסוד כנ"ל בפי' כי כל בשמים כו' ע"כ גדולה וגבורה בה"א שהן מדות המל' בבי"ע. לך הוי' בבחי' ביטול בתכלית כי בעצמות אור האצי' לא שייך לשון גדולה בה"א (אלא גדול וגבור כו' שהן מדות דאצי' כמו שהן בעצם בבחי' האצי' ממש שהאבות הן הן המרכבה לשם ממש). ומ"ש בש"ע תחלה אלקי אברהם כו' ואח"כ הגדול כו' משום דע"י העלאת מ"ן דאבות נמשך שרש המדות דאצי' מחו"ב דאצי' ממקור הראשון וז"ש אלקינו ואלקי אבותינו שהוא אבות העולם אבות המולידים למדות שנק' עולם (כמ"ש למעלה בפ' תולדות). וז"ש גדול ה' ומהולל מאד שזהו בהארת גדולתו בהשגות בנשמות ומלאכים דבי"ע אבל לגדולתו ממש אין חקר כלל ולכך א' לך ה' הגדולה כו' ועכ"ז ארז"ל ע"פ גדו"ל הו"י' כו' בעיר אלקינו אימתי גדול כשהוא בעיר אלקינו הר קדשו שזהו בהתגלות פנימית ועצמות גדולתו כמו בגילוי שכינה בג"ע והוא שנק' עיר שהוא ירושלים שלמעלה שנק' עיר אלקינו דוקא שהן צירופי אותיות התורה כידוע (וזהו שמאיר ע"י חסד דאברהם דוקא שלכך אמר תחלה אלקי אברהם ואח"כ נקרא הגדול בה"א ידיעה שמזה מתעורר בחסד העליון שיצא מאור הכתר להתחלק בקוין להיות מתפשט בחסד וגדולה בעולמות וזהו בהבראם באברהם כו' וכן הגבור ששרשו בבחי' אלקי יצחק כו'):

(ב) והנה אור הראשון דמדו' העליונו' דאצי' הוא בחי' החסד שהוא בחי' הגדולה כנ"ל (כידוע שבל' המקובלים הראשוני' היה נק' חג"ת דאצי' בשם גג"ת גדולה גבורה כו') ואור החסד הזה הוא שמאיר בכל המדות העליונות דאצי' כמ"ש בזוהר ע"פ יומם יצוה ה' חסדו דאזיל עם כולהו יומין עילאין כו'. וזהו שרש בחי' אברהם שנק' איש החסד כידוע שנאמר בו ואגדלה שמך והיה ברכה כו' לפי שהיה מרכבה לבחי' חסד עליון. וידוע דיש ב' מדריגות אור וכלי בכלל והכלי הוא בחי' החסד והאור הוא בחי' האה' לפי שהחסד הוא מסתעף מצד האהבה דוקא כמו שנראה בחוש שכל שהאהבה גדולה ביותר יותר יתפשט החסד לרעהו ואוהבו כו'. וכך היה מדת אברהם בבחי' האהבה והדביקות באלקי' חיים ולז' נק' אוהבי רחימא דמלכא כו' שהיה אור אהבתו ודביקותו עצמי' ותמידי' כל היום בהתקשרות עוז בכל לבו ונפשו רק לה' אחד בלי הפסק כלל אפי' רגע א' ממש וכמ"ש התהלך לפני כו' שזהו הילוך תמידי מדרגא לדרגא בכל יום כמ"ש בזוהר עמ"ש הלוך ונסוע הנגבה דאזיל מדרגא כו' בבחי' החסד והאהבה האלקי' שהוא הנגבה דוקא כו'. וזהו הנק' בחי' מרכבה כמרכבה לגבי הרוכב ממש שהוא בתכלית הביטול לגבי הרוכב עלי' כך היה נשמת אברהם בבחי' ביטול תמידי בתכלית לגבי אור האלקי בחסד דאצי' שעליו כו'. ועד"ז ממש היה מדת יצחק שהיה מרכבה כזה בבחי' הגבורה שהוא בחי' היראה ופחד ה' בתכלית הביטול ואימה יתירה כל היום בלי הפסק כלל ובבחי' פנימית היראה ופחד בלב עד שארכובותיו דא לדא נקשן כו' כמו פחד ה' שיהיה לע"ל ונק' פחד יצחק לפי שהיה מרכבה לבחי'