קמב, ב

שלפני הצמצום הראשון דקו"ח כו' דהיינו כמו שהוא בעצמו' ממש שהי' ממלא כל החלל ומקו"פ כו' וכמ"ש בע"ח. לפי שאם לא הי' הצמצום הראשון שצמצם א"ע היה הכל בבחי' א"ס ממש כי אין ערוך לנאצלים לגבי עצמות המאציל גם לא בערך טיפה בים כו'. וע"כ הוצרך לצמצם א"ע ובמקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו כו' והוא ענין ובחי' הקו"ח שאחר הצמצום הראשון כדי שיוכל להיות מקור למקור לע"ס דאצי' כידוע ואף אחר הצמצום מיוחדים וכלולים ע"ס דאצי' במאצילן בתכלית כמאמ' דאיהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד ממש כמ"ש בס"י כדמיון שלהבת הקשורה בגחלת כו' וביאור הענין מבואר במ"א במ"ש אליהו אנת הוא חד ולא בחושבן י"ס כלל וכמו שמסיים המאמ' ולאו מכל אינון מדות כלל. וגם הרי אמר אנת הוא עילאה על כל עילאין כו' למתב"כ (דמשמע אפי' מחה"ק דבחי' א"ק כו') ובאמצע המאמר אמר חכים ולא בחכ' ידיעה מבין כו' שעכ"פ נק' חכים ומבין וחסדן כו'. אך הענין הוא דשניהם אמת דמצד עצמות המאציל א' אנת הוא חד ממש בבחי' אחדות הפשוטה בתכלית בלי חשבון והתחלקות די"ס כלל (ואפי' בהעלם) וכמ"ש דמלת"ב כלל כנ"ל וד"ל. אבל מצד בחי' הצמצום הראשון הנ"ל שנתצמצם עצמות אא"ס ב"ה ונמשך דרך ירידה בבחי' קו וחוט לבד אז בא להאציל האורות דע"ס ונק' חכים אך לא בחכ' ידיעה כו' וכך הוא בכל הספירות והמדות דגם שלאחר שנאצל נק' ע"ס בלי מ"ה בלי מהות כי מיוחדים הם בתכלית בעצמו' המאציל כנ"ל. וזהו תכלית הכוונה בק"ש באמרו ה' אלקינו ה' אח"פ ממש וד"ל (ופי' הוי' אלקינו היינו כמש"א בשמ"ע הוי' אלקינו כו' אלקי אבותינו אלקי אברהם כו' פי' אלקינו הוא עצמות המאציל שע"י צמצום דבחי' אלקות הוא שנק' אלהינו ואח"כ ואלקי אבותינו פי' וי"ו זה ואלקי אבותינו הוא בחי' צמצום והמשכה שנית להיות אלקי אבותינו דפי' אבותינו זה היינו כמו ענין אבות העולם דידוע דבחי' עולם הם בחי' ו"ק שהן המדות דאצי' ואבות העולם היינו האבות ותולדות שלהן שהן בחי' חו"ב דאצי' שנק' אבות המולידים לבחי' המדות כידוע דאו"א דאצי' תרדל"מ כו' שז"ש חכים ומבין וזהו ואלקי אבותינו שהוצרך להתצמצם עוד להיות אלקי אבותינו שהן או"א להיות חכים ומבין ואח"כ אלהי אברהם כו' שהוא בחי' המדות דחג"ת כו' שהוא ענין הגדול הגבור והנורא כו' וד"ל. וכך הוא ענין הוי' אלקינו הוי' א' שבק"ש רק שהוא בבחי' היחוד והתכללות מלמטה למעלה דהיינו הוי' אלקינו שהוא אלקי אבותינו דאבות הנ"ל ה' א' עולה ונכלל באח"פ ממש כנ"ל וד"ל) והנה אחר ההתבוננות בק"ש בפ' ראשון שכולל כל היחו"ע דע"ס במאציל עצמו וכנ"ל וכמבואר בפע"ח בשער הק"ש בפרטות. אזי מהתבוננות זאת יהיה ש"ש מתאהב ע"י שהוא באמרו ואהבת את כו' שהוא בענין פועל יוצא כנ"ל. והענין הוא לפי שע"י היחוד האמיתי דע"ס בעצמ' א"ס ב"ה ביחו"ע דפסוק ראשון אזי נמשך ויורד אור עצמות המאציל מלמעלה למטה ומתגלה למטה מן ההעלם וצמצום הראשון להיות מקור לע"ס דאצי' להיות נק' חכים ומבין וכנ"ל וענין גילוי אור הזה הוא בתוס' אור ביותר מכפי המדה וצמצום הראשון דקו המדה והוא ענין תוס' גילוי אור האלקי בעולמות להיות מזה התעוררות יתירה בנשמות