ריב, ג

(א) ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם כו'. הנה פרשה זו מתחבר עם מה שלמעלה הימנו שאמר ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו ע"כ היה ענין ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם כו' שאם היה שר המשקים זוכר את יוסף לא היה ענין זה דחולם חלום פרעה בז' פרות הרעות וז' פרות הטובות כו'. וביאור הענין הנה יש להקדים תחלה בשרש בחי' פרעה וג' שרים שר המשקים ושר האופים ושר הטבחים כו'. להיות ידוע דהתו' נצחית היא בכל דור ובכל זמן ואינו ענין סיפור מעשים פשוטים כו' וידוע דכמו שיש פרעה וג' שרים הנ"ל בקליפה משום דאת זה לעו"ז עשה אלקים כך ודאי יש בחי' פרעה וג' שרים בקדושה והוא מ"ש בזהר פרעה הוא ענין פריעה והתגלות כל נהורין עילאין כו'. ויובן זה בנשמה האלקית שהוא בצלם אלקים דהנה יש ד' יסודות ארמ"ע בנפש האדם יסוד האש משכנו בלב בחלל השמאלי ולשם נמשך הושט שנק' שר האופים דאפיה הוא מיסוד האש והוא הוושט שאוכל בו באש התאוה ויסוד המים שהוא הלחלוחית הוא בחלל הימני בלב ששם נמשך הקנה שעל ידו נמשך לחלוחית מיסוד המים שבמוח החכ' שהוא קר ולח וע"כ הריאה שואבת כל מיני משקין ולחלוחית הליחות מן המוח שבחכ' ע"י הקנה דוקא כדי לקרר לחום שלהבת הלב בנשיבתו על החלל השמאלי כידוע (ושרש היסוד האש שבלב ממוח בינה ע"י הוושט שהוא חם ויבש ונק' שר האופים כו' ושר הטבחים הן הוורידין כמ"ש במ"א) ויובן זה בדוגמא בנה"א שבחי' יסוד המים ולחלוחית שבמוח החכ' הוא מה שיש בכל אחד מישראל בחי' החכ' ודעת בכלי מוחו להשכיל באמיתית יחודו ית' בהתבוננות בק"ש שאומרים הוי' אחד ממש (ואעפ"י שבאמת הרי לית מח' תב"כ הלא אמר נודע