נז, ד

סתומים ונעלמי' בלתי ניכרים במציאות ומהות מדה כלל כנ"ל בענין עומק ההשגה שהוא בבחי' אין של היש כלולים שם כל מיני התפעלות והמשכו' המדות דאוי"ר בהתכללות במקורם בלי היכר במציאות בפ"ע כלל:

(נג) וזהו ענין מ"ם סתומה שבלמרבה המשרה כו' דשם כלולים וסתומי' כל התחלקות המדות טרם שיוצאי' לגילוי בתולדה מאין ליש ממש בהתכללות אמיתית מכל ההפכים שבהם וזהו מקיף הפנימי דפנימית בינה שנק' אם הבנים שכוללת כל התולדות של המדות בתוכה בהעלם וסתימות עדיין וע"כ מתכללים בה כל ההפכים יחדיו להיותו מקור כללי הכוללם יחד כולד הכלול בבטן אמו (וכרגל הקצר שבה"א כנ"ל) ודוגמא לדבר זה הי' במ"ת שהיו ס"ר נשמות וכל א' הי' לו שכל והשגה מיוחדת בפ"ע והיינו ס"ר דיעות שכל א' יש לו מקור יוצא בבחי' בינה עילאה שנק' אם הבנים פי' מקור כל ההשגות דנשמות דישראל שעלו במח' סתימאה דגם שכמו שיצאו בתולדה מאין ליש ודאי כל א' השגתו במדרגה מיוחדת בפ"ע מובדלת מזולתו כי יש שכל שמדרגתו בבחי' החסד כנשמת אברהם ויש שכל שמדרגתו בבחי' הדין כנשמת יצחק וגם יש בכל א' כמה מדרגות חלוקים רבים כמ"ש תוכן לבות ה' תוכן רוחות ה' שיש לכל רוח ונשמה השגה מיוחדת וכמחנה מיכאל שעבודתם באהבה יש בו ק"פ אלפי' מדרגות פרטיים וכך בדגל מחנה ראובן תימנה כו' וכן במחנה גבריאל כו' עכ"ז זהו כאשר יצאו בגילוי ממקורם כאפרוחים רבים שנולדו מאם הבנים כך א' בנים אתם לה' כו' אבל כמו שהן במקורם בבטן אם הבנים כולם כלולים ומתאחדים יחד כאיש א' ממש וזה הי' במ"ת דכתיב ויחן שם ישראל נגד ההר ישראל כמו איש אחד וכמו שאו' ברכנו אבינו כולנו כא' לפי שהי' מדרגת בנ"י אז בבחי' פנימי' בינה שלמעלה מן ההשגה החיצונית כמו עומק המושג הנ"ל שנק' אין של היש שאין שם בחי' התחלקות ופירוד כלל לפי שנתבטלו ממציאות יש ודבר מה כאילו אינם במציאות ומהות כלל כמ"ש וכל העם רואים את הקולות רואי' את הנשמע שהיה בחי' שמיעה דבינה בבחי' ראי' מקרוב ושומעים את הנראה דראיה דחכמה נכללה ביחוד בשמיעה דבינה כו' כמאמר הבן בחכ' וחכם בבינה שזהו בחי' התכללות דחו"ב ביחוד פנימי בעצמותם (שהוא בשער הנ' דבינה כמ"ש במ"א ע"פ ולא ידע איש את קבורתו לעליונים נדמה להם שהוא למטה כו' וד"ל):

(נד) וכך הוא ענין מ"ם סתומה דלמרבה המשרה בימות המשיח שיהיו כללות נש"י כלולים כא' כמו שהמה במקורם הכללי בפנימי' בינה שנק' אם הבנים כו' וזהו בחי' מקיף דפנימי' בינה שהוא מ"ם סתומה דוקא כנ"ל (וכמו רגל הקצר בה"א שהוא וי"ו ואושיט פסיעה לבר שהוא בחי' המל' הכלולה בכל מדה שהיא בהעלם עדיין שאין המדות בעצם רק ו' שכל א' כלול מו' לבד שז"ש אלה תולדות וכן מי ברא אלה ל"ו לבד וכמ"ש כי הוא עשנו ולו אנחנו כו') שזהו בהיות המדות כלולים בפנימיות דחו"ב עדיין אבל ביציאת' בתולדה