קח, ב

כלי בבחי' המתקת הגבורות דנוק' שנהפכו לחסדי' ממש כנ"ל וע"כ יכול הי' אברהם לבא בתרעומות ותוכחה וגם באזהרה על בחי' המל' להמתיק בחי' הגבורות שבה כמו עד"מ כמו צווי הבעל על אשתו כאשר היא בבחי' הגבורות ודינין בביתו שיצוה ויגזור עלי' לעשות כרצונו דוקא ויוכיח אותה בדברים קשים והיא נשמעת לרצונו מיד כו' וכך הוא בבחי' כח החסד דאברהם ששרשו בחסד דז"א שנק' איש כנ"ל שיכול לגזור על בחי' המל' שהוא שם אדני בלשון אזהרה לומר חלילה לך מעשות כדבר הזה לעשות דין קשה כו' וכמ"ש ז"ל דפי' חלילה זה חולין הוא לך לפי שיכול להסתעף מזה בחי' גבורות קשות ממש דק"נ שנק' חולין גמורים כו' כמ"ש במ"א בענין ההפרש בין חולין גמורי' לחולין שנעשו על טהרת הקודש כו') ומה שא' ויגש אברהם שנגש לריב ותוכחה כו' הענין הוא דכדי להמתיק לבחי' הגבורות דנוק' צריך להיות ע"י בחי' תגבורת כח החסדים דוקא שנק' גבורה שבחסד כנ"ל כי א"א לכח החסד להמתיק לגבורות רק בכח גדול וגבורה ביותר ובכח הדין דוקא לפי שאין מיתוק הדין אלא בשרשו דוקא שהוא בבחי' הגבורות (אלא שהוא בחי' הגבורות שבחסד) כמו אב המוכיח לבנו או רב לתלמידו ע"ד האכזריות קשים שבו שידבר לו דברי תוכחה בדברי רוגז דוקא ואז ירך לבבו ויומתק לחסד וטוב ולא יועיל לו דברי חסד וטוב כלל להפוך מדין וכעס מצד עוצם התגברות הדינין שלו ולפי שצ"ל באופן הגבורות שבו דוקא וע"כ מצינו בכמה מקומות שכל תוכחה להמתיק הדין אינה פועלת אלא בדברי ריב קשה ותרעומות גדולה ואם ידבר בדברי נחת ובקרירות לא יפעול כלום (והגם שא' (משלי טו, א) מענה רך ישיב חמה זהו בעליון הימנו כמו המדבר לפני שר גדול שצריך לעוררו במענה רך דוקא להשיב חמתו אבל בתחתון הימנו אדרבה לא ירך לבו מדברי נחת רק ע"י דברי רוגז ותוכחה קשה כו' כמו שמוכיח האב לבנו ובעל לאשתו וכך הוא גם כאן כנ"ל וד"ל):

(נד) ומ"ש עוד חלילה לך השופט כל הארץ והקושיא חזקה איך יהרהר אחר השופט כל הארץ שבודאי במשפט אמת עושה כנ"ל. הענין הוא דיש הפרש בין חלילה לך הראשון לחלילה לך הב' דמ"ש בתחלה חלילה לך מעשות כו' היה בלשון אזהרה וצווי כנ"ל וחלילה לך הב' אין זה צווי ואזהרה כחלילה לך הא' אלא דברי תוכחה כנ"ל. והענין הוא כידוע דבבחי' המל' לפעמים החסדים גוברים על בחי' הדין ונק' אז שופט כל הארץ וידוע דמשפט איהו רחמי שהוא ע"י התגברות החסדים על הגבורות והדינין ולפעמים הדינין גוברים על החסדים ונק' דין ממש וזהו שבתחלה א' חלילה לך מעשות כדבר הזה שהוא הדין הקשה הגובר על החסדי' להמית צדיק עם רשע שזהו מצד תגבורת הדין על החסד כנ"ל ע"כ בא באזהרה וצווי על זה שלא יגבר הדין על החסד וא' חלילה לך מעשות כו' אבל חלילה לך הב' הוא מדבר עם בחי' המל' כאשר החסדי' גוברי' על הדינין ונק' אז שופט כל הארץ שע"ז לא יוכל לומר בלשון אזהרה אלא בדברי תוכחה לבד והוא שא' השופט כל הארץ שהוא הרחמים שגובר על