נז, ג

עליון כמו יצפנני בסכו בסתר אהלו כו' וזהו ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקי' כו' ונק' סדכ"ס דלמת"ב כלל ולע"ל בעוה"ב יתגלה מהעלמו כמא' שיוציא חמה מנרתקה שהוא שם אלקים המסתיר על העצמות ואז נא' ולא יכנף עוד מוריך כו' וזהו שם אהי' אנא זמין לאתגלאה מבחי' אור העצמו' דא"ס ממש כו'. ואמנם בחי' מקיף דמ"ם סתומה הוא המתיישב למטה על המקבלים כמו והאם רובצת על האפרוחי' דרביעא על בנין וכענין ופרוס עלינו סוכת שלומך כו' וכמ"ש יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן כו' מחסי כו' וכענני כבוד שהיו במדבר וכך הוא ענין סכך הסכות שהסכות לצל ומגן ומחסה כמ"ש כי בסכות הושבתי כו' שנק' מקיפי' דאימא כידוע ומבואר במ"א. ואמנם זהו מבחי' החיצוניות דבינה דוקא שנק' חשמל התחתון שמקיף ומלביש למדות דזו"נ כו' כאפרוחי' קטנים שנכנסי' תחת כנפי האם לשומרם ולגדלם כו' ואמנם בחי' מקיף דמ"ם סתומה שסתום מכל צד זהו בבחי' פנימי' דבינה דוקא כתיבת נח שהיו כל החיות ובהמות והאדם סתומי' ונעלמים בה מכל צד כו' שזהו כמו עבור הולד בבטן האם שכלול במעי אמו ואינו נחשב למהות בפ"ע כלל דעובר ירך אמו הוא ואוכל מה שאמו אוכלת כו' (וכמו הרגל הקצר שבתוך הה"א דאושיט פסיעה לבר כו' כמ"ש בזוהר ע"פ ומגבעות אשורנו כו') והוא הנק' יובלא עולם החירות שאין שם שרש יניקה לחיצוני' כלל וע"כ א' לא ירעו ולא ישחיתו כו' וכמו וגר זאב עם כבש ופרה ודוב תרעינה יחדיו כו' כמו שהי' בתיבת נח כנ"ל וד"ל:

(נב) ולהבין ביאור הענין הנה יש להקדי' מה שמבואר למעלה בהפרש שבין בחי' פנימי' לבחי' חיצוניות דבינה דפנימיות בינה הוא בחי' האין של ההשגה שנק' עומק המושג שלמעלה עדיין מבחי' ההשגה וההבנה בהסבר וטעם השכל' ובחי' חיצוניות דבינה זהו כאשר בא השכל בהשגה וטעם בהסבר שזהו שנק' בינה יש מיש שההשגה היא בבחי' יש ודבר מה כו' אבל בבחי' פנימי' דבינה הרי הוא בבחי' אין כענין מה פשפשת מה ידעת כו'. וזהו ב' מדרגות שבבינה שהן ב' הפכים אין ויש וזהו בחי' אלקים אותיות מי אלה כמו מי ברא אלה דיש מי דקיימ' לשאלה כמו מי הוא זה מלך כו' והוא בחי' חיצוניות דבינה שבהשגת השכל דקיימא לשאלה כמו בעומד מקרוב שנודע מציאותו שיתכן עליו השאלה מי הוא זה כו' אבל פנימי' בינה שנק' אין של היש נק' מי דלא קיימא לשאלה כו' וכמו והחכמ' מאין תמצא ואי זה מקום בינה שלא נודע מציאותה כלל כו'. וכמו"כ יובן בענין מי ברא אלה שהן המדות שנק' אלה גי' ל"ו ו' פעמי' ו' כו' שנולדי' מבינה שנק' אם הבנים כידוע וזהו מי דבינה ברא אלה מאין ליש במציאות ומהות יש גמור זהו בבחי' חיצוניו' דבינה שהוא בחי' ז"ת שבה שזהו מה שיחייב השכל לחסד או לדין בגילוי כו'. ואמנם בבחי' פנימי' דבינה שנק' מי דלא קיימא לשאלה כנ"ל מ"ש מי ברא אלה לשון תמי' ופלא הוא כלומר מי ברא אלה שלא נודע מי שברא לאלה המדות כו' והוא לפי שבפנימי' בינה עדיין כל המדות