מה, א

לכל הנהגה שתהיה ממנו בפועל דהיינו שממנו יהיה שרש ומקור להנהגת והרכבת הקולות דשיר בכמה אופנים שונים אבל עדיין הוא בכח ולא בפועל ממש אך כאשר נמשך מן ההעלם לגילוי מהשגת השכל למדות דחו"ג להיות כמה מיני קולות שיר בכמה מיני בטול הכלולים מאוי"ר בגילוי שזהו שיר משולש ושיר מרובע זהו יובל במלאפום שהוא ההנהגה והמשכה שנמשכת בפועל (כמו הילוך וסבוב השמש כסדר בפועל ממש כמ"ש סובב סובב הולך הרוח אע"פ שזהו מקור המנהיגו אבל הוא מנהיגו בפ"מ וכן ברוחות המנשבות כסדר כו' והוא בחי' קו המדה דבחי' התקון שעושה סדר נכון במזיגה והתכללות דחו"ג שבכל הקוין למדוד כל או"כ דוקא הכל במדה ושעור שהוא בלילה ותערובות בסדר נכון ומדוקדק דוקא כמו טרף אש ומים ובללן זה בזה כנ"ל וכה"ג וכמו (ישעי' מ, יב) מי מדד בשעלו מים שזהו עד"מ המזיגה מטעמים חריפים עם מתוקים במדה וכמו המזיגה ברפואות מדבר חם וקר חריף ורך הכל במדה שהוא כמו ההכרעה שבבחי' הת"ת שהוא קו האמצעי דיעקב כנ"ל ובכלל זהו בחי' הקו"ח שהוא הנק' קו המדה שרש התקון בכלל שמודד כל או"פ בכלי ויכול לאכללא שמאלא בימינ' כמו להחליף אור החסד בכלי הגבו' כו' שזהו בחי' ההתכללות דגבו' שבחסד עם חסד שבגבו' וכה"ג הכל במדה ושעור ובגילוי דוקא ולא בהעלם וזהו בב' דברים א' באורות והב' בכלים המגבילים האור שהוא עיקר בחי' התקון שנק' ברודים כו' והיינו שיר מרובע כהתגלות כל הד' מדרגות דחו"ג והתכללותם זע"ז שנק' שטח כמרובע כידוע בענין נקודה קו שטח בכלל שמן הנקודה נמשך הקו ומן הקו נעשה השטח כו' כך מבחי' נקוד' דחכ' שבהעלם ביובל בחולם נעשה ונמשך יובל במלאפום שהוא בחי' הקו העושה השטח שהוא האור והכלי דהיינו מדידת האו"כ בשעור בגלוי דוקא שהוא שיר משולש ושיר מרובע כנ"ל (ולמעלה היינו בחי' נקודה שלפני הקו"ח שזהו כמו ששיער בעצמו בכח מה שעתיד להיות בפועל דהיינו ע"ס הגנוזות בעצמות שעתיד לבא בגלוי בקו"ח באו"כ ממש והוא מ"ש בריש כו' גליף גליפו בטה"ע כו' והגלוי של ההעלם דנקודה זו הוא שנמשך בקו"ח המודד כל מדידה דאו"כ בגילוי שהוא בחי' שיר משולש ושיר מרובע שזהו בבחי' ת"ת ומל' שנק' שטח כו' וד"ל). אבל בחי' שיר פשוט הוא למעלה משיר כפול דחו"ב שזהו נקודה וקו כנ"ל כי השיר הזה הנק' שיר פשוט הוא בחי' התענוג העצמי שבעצמות הנפש ממש שלמעלה מן השכל וגם למעלה מן התפעלות הרצון אלא הוא בבחי' עצמות ממש שכל עצמות הנפש נתפעל ונזוז ממקומו שנק' שמחת הנפש עצמי כמו בשיר' הים שהיה בבטול והזזת כל עצמות נשמתם ממש ע"כ אמרו אשירה לה' כי גאה גאה זה אלי ואנוהו לנוכח ממש כו' (שזהו מבחי' מקיף דיחידה שלמעלה ממקיף דחיה הבא בגילוי כמו בהרכבת התענוג בשכל ומדות כנ"ל) וע"כ הקול שבשיר זה הוא פשוט בתכלית מבלי ימצא בו התחלקות מדרגו' דחו"ג כלל כחדוה ומרירות וכה"ג וגם הוא למעלה מהיות מקור להתחלקות החו"ג לקולות השיר שמורכב מעונג שבהשג' כנ"ל אחר שהוא בחי' בטול כל