יז, ד

יש מעלה יתירה במדות דתקון שהוא בבחי' אדם יותר גם מבחי' התכללות דמדות דתוהו שבא מצד גילוי עצמות אור א"ס וזהו בראשית ברא בחוכמתא שהוא בחכמ' דתורה דוקא שהוא שרש התקון כנ"ל שמזה דוקא יבא העוה"ב שהוא גילוי היש האמיתי כמשי"ת). והנה להבין זה יש להקדים תחלה ענין א' בכללות שרש היחוד העליון בע"ס דאצי' בפסוק דשמע ישראל כו' ה' אחד. והוא להבין ביאור המא' דאנת הוא חד ולא בחושבן דהיינו ולא בחושבן י"ס דע"ס הרי באים בבחי' המספר עשר ולא תשע ולא י"א כו'. ובעצמות אא"ס ממש שהוא בחי' אור פשוט בתכלית הפשיטות לא יתכן לומר בחי' מספר כלל ע"כ אמר אנת ממש הוא חד ולא בבחי' היחוד שבא במספר וחושבן דע"ס אלא הוא בבחי' אחדות הפשוטה בתכלית ועכ"ז א' אח"ז אנת הוא חכים ולא בחכ' ידיעא כו' הרי שמונה והולך מספר ע"ס עכ"פ אלא שאינו במציאות דבר מה כמא' ע"ס בלי מה בלי מהות וז"ש ולא בחכמה ידיע' כו' (כמשי"ת בפ' נח באריכות). והענין הוא כידוע בדרך כלל שהע"ס דאצילות נאצלו בבחי' גילוי האור מן ההעלם על ידי בחי' הקו"ח שנמשך מעצמות הא"ס אחר בחי' הצמצום הראשון (שנק' מקום פנוי וחלל ריקן כו' כמ"ש בע"ח) ואם לא בחי' הצמצום והעלם העצמות הזה לא היה נאצל ע"ס אורות בכלים כלל לפי שהי' הכל בבחי' א"ס ממש. וכמארז"ל (פר"א פ' ג) דקודם שנברא העולם (וכן קודם שנאצל עולם האצי') הי' הוא ושמו בלבד שזהו בחי' גלוי האור דעצמות א"ס שנק' שמו ממש שהוא שמו הגדול כו' הי' ג"כ בבחי' א"ס בבחי' אחדות הפשוטה בתכלית שזהו היחוד שמצד עצמותו ממש שנק' יחיד וזהו שהי' הוא ושמו בלבד. ולפ"ז יובן עכ"פ שעצמות אא"ס ממש הוא למעלה גם מהיות בחי' מקור להשתלשלות דע"ס שבא במספר יו"ד כו' שהרי אין עיקר שרש ומקור הראשון להיות מציאות אורות דע"ס הנאצלים רק מבחי' הקו"ח שבא אחר צמצום הראשון הנ"ל שהוא האור הבא בגילוי אחר ההעלם וצמצום דעצמות א"ס ב"ה א"כ לפ"ז בעצמות אא"ס שלפני הצמצום הראשון לא הי' עדיין גם מקור ושרש לשרש התהוות מציאות אורות דע"ס דאצילות וז"ש ולא בחושבן י"ס כלל וכמו שמסיים ולאו מכל אינון מדות כלל כו'. אך הנה עכ"ז א' אח"כ חכים ולא בחכמה ידיעא כו' דמשמע שיש ע"ס בבחי' ההעלם עכ"פ שהוא שרש ומקור לגילוי הע"ס דאצילות כמו אור החכמה שנאצל בגילוי שיש לו מקור בבחי' העלם ונק' תעלומות חכמה והוא בבחי' חכמה הקדומה שנק' חכים ולא בחכמ' ידיעא כו' וכן מבין ולא בבינה ידיעא כו' וכה"ג בכל הע"ס ע"ד שאמ' ולאו מכל אינון מדות כלל דמשמע אפילו בהעלם כמ"ש ברישא ולא בחושבן י"ס כלל והענין הוא כידוע שיש ע"ס בהעלם העצמות שנק' ע"ס הגנוזות בעצמות המאציל כמ"ש בפרדס וכך הוא מובן בל' הזוהר שאמר בריש הורמנא כו' גליף גליפו בטה"ע כו' שזהו מה ששיער בעצמו בכח מה שעתיד להיות בפועל שזהו מבחי' ההעל' לגלוי כמ"ש בכתבי האר"י ז"ל ג"כ וזהו כמשל הבונה בנין שכל מה שבא בגילוי רצון ושכל ומדות כו' הכל היה תחלה בהעלם העצמות. וע"כ נק' ע"ס הללו ע"ס בלי מה בלי מהות כו' שעדיין אינם