צ, ב

פריש ללבא וחד פריש לריאה כו' (חולין מה, ב) וע"כ גם באור התפעלות השכל שבמוח הוא בטעם האהבה או היראה שנק' שכליים שבמוח כאשר יורד ללב בא ונמשך ע"י הקנה שבגרון הממוצע הנ"ל (ושם הוא יציאת הקול הממוצע מהבל הלב והמוח יחד ע"כ קול מעורר הכוונה שבלב ומוח יחד כו'). ואמנם בהגיע אור שפע המוחין בגרון שם השכל והטעם שבמוח מתצמצם ומתעלם לגמרי דהיינו שמתקצר ועולה למעלה כאילו אינו במציאות שכל עד שמושלל שם מבחי' השכלה שכליי' לגמרי כי נפשט ונתעלם מצד בחי' מצר הגרון שמצמצמו ומעלימו לגמרי לפי שצריך שיומשך ויתהווה התחלת התפעלות המדה בלב במהות אחר לגמרי ואמנם גם מבחי' מדה מושלל שם עדיין אחר שצריך לבא שם בשנוי המהות ממהות שכל להיות מהות המדה ע"כ אין שם לא ממהות השכל ולא ממהות מדה כדרך כל ממוצע שמתעלם בו העליון אז מביא לידי גלוי בשנוי המהות האחר כו' ע"ד דוגמא מן החטה שצריך שתרקב ויבוטל ממשה וצורת' הראשון ואז מתלבש בה כח הצומח להצמיחה מחדש שבודאי בהיותה מורקבת לגמרי אינה כלום מצד שהפסידה צורתה הראשון שנכללה בכח הצומח ועדיין לכלל צורה החדשה לא באה כו' וכך כל תולדה חדשה צ"ל בטול והסתלקות בתחלה ואח"כ יומשך בשנוי מהות כו' וכמ"ש במ"א. וגם כאן יובן בבחי' מצר הגרון דלזה נק' בשם דינין דקטנות ונק' מצר מי לפי ששם הוא בחי' תכלית צמצום והסתלקות המוחין למעלה וגם צמצום דמדות שלא בא עדיין למהות מדות כנ"ל ולכך שם הוא תכלית הדינין והקטנות מכל צד מצד המוחין והמדות כו' עד שיתפשט האור למהות מדות בלב דוקא (כמשי"ת) וד"ל:

(ס) וזהו כללות ענין חרן הנ"ל שהוא בחי' מיצר הגרון שמפסיק ומבדיל בין המוחין שבראש למדות שבלב להיותו בבחי' ממוצע כנ"ל וע"כ שם הוא תכלית הדינין והקטנות והצמצומים שנק' חרון אף של מקום וד"ל:

(סא) וזהו ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן פי' חמש שנים תחלה ואח"כ שבעים שנה להיות ידוע בענין שבעים שנה שזהו כאשר ז' המדות כלולים כאו"א מי' עולה ז"פ י' שבעים כזקן בן שבעים שנמשך מבחי' ג"ר כח"ב בכל מדה מז' המדות וכמ"ש ראב"ע הרי אני כבן ע' שנה כו' (ברכות יב ע"ב) משא"כ כשאין המדות כלולים רק מז' שהן ז' פעמים ז' שהן מ"ט ש"ב לבד כידוע וגם כאן הנה מבואר למעלה בפי' חרן שהוא מצד הגרון ששם המוחין בהסתלקות ונעשים שרש להתחלת מציאות המדות ע"כ שם הדינין וקטנות דכאשר המוחין מתפשטים במדות בהרחבה נמתקו כל הדינין וקטרוגים לפי שיש בכח החכ' להמתיק כל הדינין בחסדים להיות החכמה הוא מקור החסד שזהו קו הימין חכ' חסד נצח וכידוע דאבא מקור החסדים כמו אבינו אב הרחמן כו' שכל שיש הרחבת המוחין יכול למצא שכל לזכות וחסד ולהמתיק לדין הפוכו וכמו ויאמר לא אוסיף לקלל כו' כי יצר לב האדם רע כו' (בראשית ח, כא) הרי אותו הטעם שחייבה מדה"ד שאמר כי רבה רעת האדם הוא עצמו נהפך לזכות כי יצר כו' וכן