כט, א
קיג, ט) אם הבנים ל' אומנת כו' וגם אחר תולדת הולד מגדלתו בחלב שיונק משדי אמו עד שגם אחר היניקה צריך לאמו כו' עד היותו בן ו' שנים כו' (וכנ"ל באריכות) והדוגמא מכ"ז יובן ג"כ למעלה בבחי' תולדות המדות מבחי' בינה עלאה דמ"ש בן מסט' דאימא קאתי היינו מפני שעיקר שרש התהוות מציאותו הוא מבחי' נקודה דחכ' שנק' יו"ד שזהו כמשל טפה דאב שהוא עיקר המוליד הוולד כנ"ל וכ"ה במקור הראשון של התהוות המדות שהוא מבחי' טפת יסוד אבא כו' ומשם מקור תולדות הנשמו' כידוע כענין כי אתה אבינו לפי שכנ"י נק' בנים כמ"ש (דברים יד, א) בנים אתם לה' כו' עד שכל ניצוץ בפרט מישראל יכול לומר אבינו כו' משום דשרש הבן מסט' דאבא דוקא קאתי כנ"ל בטפה דאב כו' וד"ל:
(נב) אך הנה בבחי' נקוד' די' דחכ' עדיין אין שם בחי' התפשטו' וציור המדות רק בכללות לבד בלי התחלקו' ימין ושמאל כו' לגמרי רק הוא בחי' מקורם הרוחני בכללות לבד בהעל' ודקות גדול מאד כו' עד"מ בטפה שכוללת כל אברי הולד כו' (כמ"ש במ"א בענין תשב"כ ותושבע"פ כו') אבל עיקר התפשטו' בנין המדות בהתחלקות ימין ושמאל כו' וראש וסוף ובנין הכלים פנימיי' ואמצעי' וחיצוני' שהוא בחי' פרצוף אדם במוחין חב"ד כו' הכל הוא ע"י בחי' אימא דוקא שזהו בבחי' השגה דבינה כו' וגם אח"כ בגידול ויניקה דמוחין כידוע בענין (דברים כב, ו) והאם רובצת על האפרחים כו' ונמצא שגידול המדות ע"י האם דבינה בעבור יניקה ומוחין כו'. זהו כמו חבור הצומח וחי שקרובים זע"ז בערך כנ"ל כ"ה צמיחות וגידול המדות ע"י שכל שנק' חי כנ"ל וד"ל. וז"ש כונן שמים דוקא בתבונה שבחי' המדות נק' שמים כנ"ל והם מתכוננים בעי"מ ומתגדלים ע"י תבונה דוקא שהוא שפע דהשג' השכל במדו' שעי"ז מתכונני' ומתקיימי' להיות בבנין קיים בציור והתחלקות פרצוף אדם בפנימיות וחיצוניות כנ"ל. אבל בשרש ומקור המוליד המדות שהוא בטפת אבא שהוא נקודה די' דחכ' הרי אינם שם רק בבחי' ההעלם ובכח ובכללות ותמצית עדיין כנ"ל. ולא שייך לומר ע"ז ל' כונן וד"ל:
(נג) אך עדיין יש להבין מ"ש ה' בחכמה יסד ארץ משום דאבא יסד ברתא כנ"ל הלא א' כאמה בתה דבת מסט' דאימא קאתי כו'. ועוד דהלא גם מ"ש כונן שמים בתבונה כולל בן ובת כאותיות תבונה כו'. אמנם הנה באמת מ"ש כאמה בתה היינו רק לענין סדר צירופי אותיות של הדבור שנק' בת ששרש סדר זה ניתן למל' שהוא הדבור מה"ג מנצפ"ך דאימא דוקא כנ"ל שהן ה"ג המחלקות ומפרידות בה' מוצאות ומתכללים יחד באופן אחד כמו שמתחלקים אותיות המח' שהוא בחי' מל' דתבונה שע"י אופן ההשגה הנגלית באותיות המחשבה בצרופים שבה כך ממש יבא בדבור באופן צירופי אותיות הדבור וז"ש דאימא אוזיפ' כו' ששאלה ה"ג שלה לברתה שהוא אותיות הדבור לחלק' ג"כ באותו אופן שמתחלקים אותיות המחשבה כידוע בענין מאמר סתום ומאמר פתוח כו' (שבת קד, א) שנק' ים ויבשה עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגלייא שהם ב' ההי"ן דשם הוי"ה ה"א עילאה וה"א תתאה בינה ומל' והיינו כאמה בתה כו'. וז"ש דבת מסט' דאימא כו' שהדבור נמשך לפי
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.