יז, ב
וכמ"ש והחכמה מאין תמצא שהחכ' היא בבחי' אין ומה כו' ואמנם גם זה שיש בחכמה מבחי' אין ומה בבחי' הבטול זה בא מחמת שבחכמה מאיר מבחי' אין האמיתי שהוא עצמות אא"ס שמאיר בחכמה בגילוי יותר וכידוע שאין אא"ס שורה רק בחכמה ולא בבינה וכמ"ש בע"ח דבחכמה דוקא מאיר הארת אא"ס בקירוב ובבינה מאיר בריחוק מקום כו' לפי שבחי' בינה היא ענין ההשגה ותפיסה בדבר מה שהוא בחי' יש ובאור א"ס עצמו א' דלמת"ב כלל כו' רק בחכמה להיותה בבחי' נקודה בלתי התפשטות עדיין בהשגה ותפיס' כידוע ע"כ ישכון בה אור א"ס בקירוב יותר כו'. וזהו הטעם שהחכמה היא בבחי' בטול דאין ומה ונקרא כח מה כמו מה פשפשת כו' שהוא בחי' הבטול במציאות כמו (שמות טז, ז. ח) ונחנו מה כו' מצד גילוי אא"ס בחכמה (וגם מה שגילוי אא"ס בחכמה היינו מצד בחי' הבטול שיש בחכמה והא בהא תליא להיות שבחי' הכלי בית קבול לגילוי אור א"ס שהוא בחי' אין האמיתי אינו רק בדבר שהוא בבחי' הבטול בהעדר התפשטות לגמרי כמו משה שהיה עניו מכל האדם הי' בו גלוי אא"ס תמיד וכן בחכמה שבתורה דכתיב בה (משלי ח, ל) ואהיה אצלו כו' וכן (שם, כב) ה' קנני ראשית דרכו וכן במ"ת הי' גילוי אא"ס בחכמה בבחי' הפנימית. וכמו"כ כל מעשה בראשית שהן בחיצוניות הוא ג"כ בחכמה דוקא כמ"ש בראשית ברא כו' (תהלים קד, כד) כולם בחכמה עשית (משלי ג, יט) ה' בחכמה כו' שא"א להיות התהוות מאין ליש כ"א ע"י החכמה דוקא להיותה בבחי' בטול היש לאין שזהו כלי לגילוי אא"ס שהוא מקור כל החיים כו') וע"כ אנו מוצאים שבהגלות נגלות האור דא"ס בחכמה שהיא נקודה דיו"ד יותר מכפי המדה יהי' בטול במציאות לגמרי בעולמות מכל וכל כמו שא' (סנהדרין לח, ב) הושיט אצבעו קטנה שהוא יו"ד דחכמה ביניהן ביתר ממדתו ושרפן שנתבטלו ממציאותם לגמרי. וכך הי' במ"ת בנש"י שעכ"ד יצתה נשמתן (שבת פח, ב) מחמת גילוי א"ס בפנימית דחכמה שבתורה כו'. ומזה הטעם עצמו יובן טעם ענין ההתכללות שבמדות גם בב' הפכים דחו"ג שהן כאש ומים מצד גילוי אא"ס שבחכמה שהוא בבחי' הבטול דמ"ה ע"כ יוכללו ב' הפכים דחו"ג כא' מפני שנתבטלו ממציאותם לגמרי ונעשו מיש אין שאז יתחברו ב' הפכים ג"כ כמו שאנו מוצאים בענין עושה שלום במרומיו שהן מיכאל וגבריאל שהן ב' הפכים בתכלית כשר של אש ושר של מים ואין מכבים זא"ז כלל מצד תוס' גילוי האור האלקי שנעלה משרש שניהם ביותר מכפי המדה המצומצמת בהם אז יתבטלו כאו"א ממקומו ומעמדו לגמרי ויתחברו ויתכללו כא' ממש. וכמו המרכבה העליונה שנושאי' את הכסא יחד בהתכללות כמו וקרא זא"ז כו' מצד גילוי אא"ס שבמל' דאצילות שעל הכסא כו' (וכן במ"ת א' ויחן שם ישראל נגד ההר כאיש א' בהתכללות מכמה הפכים כא') וכידוע המשל בזה מב' שרים גדולים שהן מפורדים ומחולקים זה מזה בתכלית כשיבאו לפני המלך שמרומם ונעלה משניה' יתבטלו ויתכללו בשלום ואחדות לפי שנתבטל כל א' ממציאותו וכל בטול היש גורם האחדות וחבור דב' הפכים. וכמו משל ב' תלמידים שמחולקים ומנצחים זא"ז בשכל וסברא
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.