צ, א

התהלך בארץ כו' שלא יתערב זר בתוכה לאחר שנפרד לוט וישב בערי הככר וז"ש ויאהל אברם כו' וד"ל:

(נח) והנה לאחר שנפרד לוט שהוא בחי' אחוריים דשם מ"ה דחכ' דקדושה והיו בבחי' סיגים גסים ביותר ומובדלים ע"ד הנ"ל בעשו שיצא מיצחק כו' אז נעשה מקור להוליד לבחי' חו"ב דקליפה שהן עמון ומואב שהוליד מב' בנותיו שלא היה בא לזה בהיותו באחדות והתכללות עם בחי' פנימית דמ"ה דאברם כו'. והענין הוא כידוע דעמון אותיות נועם והוא בחי' בינה דקליפה והטעם הוא לפי שהתענוג הנק' נועם עיקר התגלותו בבחי' התרחבות דבינה שנק' רחובות הנהר (בראשית לו, לז) והוא לנגד בחי' בינה דקדושה שבה התגלות התענוג שנק' נועם העליון וע"כ בא בתבת עמון בהפוך אתוון וקליפה דמואב הוא מבחי' אב דהיינו בחי' חכ' דקליפה כמ"ש במ"א בענין אכלה ער מואב כו' (במדבר כא, כח) שהוא מחצונית ואחוריים דחב"ד דקדוש' שנק' אב כידוע וב' בנות לוט שהולידו ב' אומות הללו ששרשן בחו"ב דקליפה נתבררו ויצא מעמון נעמה העמונית אמו של רחבעם בן שלמה ורות המואביה כידוע וד"ל. ועיקר הבירור שלהם היה בימי שלמה כשישב על כסא ה' בבחי' שלימות דח"ת בח"ע דכתיב (מ"א ג, טז) אז תבואנה שתים נשים זונות כו' (שהן בחי' חו"ב דקליפה עמון ומואב שנתבררו אז דוקא כידוע):

(נט) ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן וארז"ל בצאתו מחרון אף של מקום כו'. ולהבין זה הנה יש להקדים תחלה מהו ענין חרן כו' להיות מבואר בכתבי האר"י ז"ל בענין חרן שזהו בחי' מיצר הגרון ששם בחי' דינין דמוחין דקטנות ביותר וע"כ נק' חרון אף כו'. ובאור הדברים הנה ידוע בענין בחי' מיצר הגרון שהוא המקום הממוצע בין בחי' המוחין שבראש לבחי' המדות שנולדים מן השכל וע"כ נקרא מצר כמו שמבואר בענין יצ"מ במ"ש (תהלים קיד, א) בצאת ישראל ממצרים כו'. והענין הוא כידוע בנפש האדם בהתהוות תולדות התפעלות המדות שבלב מן ההשגה ושכל שבמוח שזה בא בבחי' דלוג הערך ממהות למהות אחר ממש כי מהות התפעלות המדות אינם מסוג וערך למהות השכל שבמוח ואין המדות אף בדומה למהות השכל כלל לא מניה ולא דוגמתו וכל מוליד יוליד בדומה לו עכ"פ ואם יחוייב ענין תולדות התפעלות המדות מן השכל שבמוח הרי היה בהכרח שיהיו המדות בדומות למהות השכל עכ"פ וא"כ לכאורה איך יתהווה מהות המדות שבלב מן השכל שבמוח ואנו רואים שתיכף שיתפעל בשכל יתפעל בלב כפי אופן התפעלות השכל ממש כו'. אך הענין הוא כידוע שהשכל וההשגה משכנו בכלי המוח ואם היה מהות התפעלו' השכל מיד שנתפעל במוח יורד ללב לא היה באפשרי כלל להשתנות למהות מדה שבלב. אך הנה כל התפעלות שבמוח יורד ונמשך מן המוח אל הלב דרך ממוצעים והן קנה וושט והעיקר הוא הקנה שהוא הממוצע בין המוח והלב להביא ולהמשיך בכלל בחי' רוחניות החיות שבמוח ללב (כמ"ש במ"א בענין תלתא קני הוו חד