יז, א

אלא ההפרש הוא שהתכללות שלהם שע"י בחי' התקון דחכמ' בחי' מ"ה הן באים בבחי' הביטול שהוא החלישות היפוך התקיפות מחמת כח שליטת החכמה בחי' מ"ה כנ"ל אבל כאשר הן עולים לבחי' ס"ג דתוהו יהי' סיבת התכללות שלהם שלא ע"י החכמה דבחי' מ"ה אחר שיחזרו לעצם מציאותם בבחי' ס"ג שלמעלה מבחי' מ"ה והוא לעוצם התקיפות שלהם דוקא ועכ"ז כמו שהן בתקיפות וחוזק יהי' בהן בחי' ההתכללות זע"ז דוקא. ואעפ"י שלכאורה זהו דבר שא"א אחר שהן בתקיפות שהוא בחי' הישות כאו"א בפ"ע דוקא שלא יסבול הפוכו כלל כנ"ל אך סיבת ההתכללות וביטולם זה לזה יבא מטעם אחר והוא מצד הארת אור העליון ונעלם מהם הרבה שמחמת זה יבאו לבחי' ההתכללות דוקא. והענין הוא כמבואר למעל' דבחי' המדות דתוהו גם כשהן בתקפם קרובים הן יותר לעצמות אור המאציל להיותם בבחי' עצמות אור הכתר שהוא בחי' נקודים שהוא עצמות הרצון והתענוג כמו התפעלות אה"ר בתענוגים כו' וגם מדות שבלב הטבעיי' כשעולים בשרשם הוא בעצמות המדות שברצון ותענוג העצמי שזהו בעצמות הנפש ממש (שז"ש דז"א בע"י עצמו אחיד כו' כנ"ל) ולפ"ז הרי יאיר עצמות אא"ס ממש במדות דתוהו בקירוב וגילוי אור גדול ביותר שמפני זה הן מתכללים ובטלים ממציאותם ליכלל בעצמות א"ס ממש וע"כ יהיה בהם ג"כ בחי' ההתכללות מב' הפכים כמו שהי' בהן התכללות זו ע"י בחי' ביטול דחכ' דתיקון הגם שהן תקיפים וחזקים והרבה יותר מביטול זה דע"י החכמה כו' (כמשי"ת) ואע"פ שמחמת ריבוי האור שהוא התקיפות וחוזק דאורות דתוהו הי' סיבת השבירה לפי שלא יכלו הכלים לסבול האור כו' אבל בעליות העולמות אחר שלימות הברורים דרפ"ח כו' דתוהו שיעלו למעלה מבחי' מ"ה כנ"ל אז יתקרבו יותר בעילוי גדול לעצמות אור א"ס שיאיר מעצמות אא"ס ממש בהן בתו' אור גדול ביותר שמחמת זה יהיה בהן בחי' ההתכללו' זע"ז גם בהיותם בתקפם וחזקם הרבה יותר מעל ידי התיקון דחכמה כו' וד"ל:

(לד) אך הנה להבין אפשרות דבר זה שהוא כמו דבר והיפוכו בנושא א' ממש והוא שיהיו בחי' המדות דתוהו בתקפם וחזקם ממש ועכ"ז יהיו בבחי' ההתכללות זע"ז מצד גילוי אור עצמות דא"ס כו' שזהו ב' הפכים דתקיפות ובטול כא' כו'. ואיך אפשר להיות זה. אמנם הנה יובן זה מענין טעם ההתכללות שבבחי' התיקון ע"י שם מ"ה דחכמה. דהנה מבואר למעלה דשרש ועיקר הטעם לסיבת בחי' ההתכללות דמדות בבחי' התיקון הוא ע"י שליטת כח החכמה שבמוח ששליט על הלב להטותם מן הקצה לקצה כו'. והנה באמת אין זה בא מצד עצם מציאת כח השכל וחכמה שבמוח מצד עצמו שגובר על כח המדות הטבעיי' שבלב שהרי שרש המדות הטבעיי' חזק הרבה יותר מכח השכל כי המדות בעצם מציאותם הוא למעלה הרבה מצד שרשם בעצמות יותר משרש כח השכל כנ"ל וא"כ מאיזה סיבה יכול להיות כח התגברות השכל להיות שליט על המדות להפכם כו'. אלא הענין הוא שאין זה מצד כח וגבורת השכל מצד עצמו כלל רק מצד שיש בחכ' בחי' הבטול לאין מבחי' שם מ"ה וע"כ נקרא בשם חכמה כח מ"ה כידוע