כח, ב

עצמם כלים וצירופי' לאור שכל של דין רק שהשנוי הוא באופן סדר הצירופים לבד כמו אף בתיבה אחת ישונה מצד הצירוף כמוקדם ומאוחר מאות זה לאות שני גוף השכל מחסד לדין ומדין לחסד אבל לא מצד גופי האותיות עצמן כמו תיבת נגע בשנוי הסדר בהקדמת העי"ן לנו"ן יהיה תיבת ענג וכן מתיבת פשע שפע שהכל הוא באותיות וא"כ שהאותיות מצד עצמן יכולים להכיל ב' הפכים דחו"ג דחכ' מזה יש הוראה גמורה שאין האותיות שייכים למהות השכל כחומר לצורה עד שיחוייב מזה לומר שמשכל זה יתהוו אותיות אלו ומשכל אחר יתהוו אותיות אחרים אלא אותיות שהן כלים לזה הן עצמן כלים לזה שכנגדו רק שהשנוי הוא בצרופיהן כידוע (ואמנם שנוי צירופי האותיות תלוי בכח המשכיל שבנפש שנק' נפש השכלית נפש המדברת רוח ממללא גם בכ"ב אותיות הרוחניים הקבועי' בנפש וגם זה לשנות הצירופים בלבד. אבל גופי האותיות הן בבחי' העצמות דנפש שלמעלה גם מבחי' חכ' שבנפש. וכמ"ש במ"א שהאותיות עצמם בבחי' פנימיות הכתר כו'):

(מו) וראייה גדולה יותר ממה שאנו מוצאים גם באותיות הרוחניים שבנפש שהן בג' מדרגות דחג"ת שעטנז גץ ובדק חיה כו' דהיינו שיש אותיות המורים על בחי' החסד דוקא שע"י יומשך רק חסד ולא דין ויש אותיות הקבועים בנפש שהן מורים רק על דין ולא חסד ויש שהן ממוצעים מחו"ג כו' (שהוא אות רוחני המורה על נטיות ותנועת עצמות הרצון שבנפש ההיולית כו' שבאופן זה תתגלה מן הנפש בעצמ' דוקא כו') ועכ"ז כאשר אותיות הללו בעצמן כשבאים במבטא גשמית להיות כלים לאור השכל שבמוח אין הכרח כלל שאותו האות שטבעו ומהותו בנפש הרוחני' בבחי' החסד יהיה בחי' כלי לשכל של חסד דוקא ואות שטבעו ומהותו בנפש ברוחניו' בבחי' דין יהיה כלי לשכל של דין דוקא אלא אדרבה יחליפו עצמן שיהיה אות של חסד בחי' כלי לשכל של דין וכן להיפוך כו'. ומזה ודאי הוראה גמור' שאין בחי' חו"ג דאותיות הרוחניי' שבנפש מערך וסוג אחד עם בחי' חו"ג דשכל כלל עד שיכריח ויחייב חו"ג דשכל להיות בחו"ג דאותיות דוקא לפי שהאותיות מהות נבדל בערך ממהות שכל להיותן במהות בפ"ע רק בסדר צירופיהן הוא שבא אור השכל בהתלבשות לבד ע"כ הוא עצמו הטעם שאותן האותיות שהיו כלים לאור שכל המטה כלפי חסד הם עצמם נעשו בחי' כלים וצירופים לבחי' דין וגבו' שבחכ' כו' רק השנוי הוא בסדר הצירופים לבד כנ"ל וד"ל:

(מז) אבל הנה המשכת והשפעת השכל במדות אע"פ שהמדות ג"כ מהות אחר שאינו מהות שכל ובא השכל במדות בהתלבשות ממהות למהות אבל הרי אנו רואים בחוש שאין התפעלות המדות רק מהתפעלות השכל לפי אופן בחי' חו"ג שבשכל דוקא ולא כאותיות עם השכל (גם עם המדות שהרי אותן האותיות שהן כלים לחסד ואהבה שבלב הן עצמן כלים לדין ורוגז שבלב כו') אלא אדרב' המדו' מתייחסי' עם השכל שבמוח עד שיחוייב להיות משכל זה של חסד להיות חסד בלב ולא דין בשום אופן ומשכל של דין א"א להיות כ"א התפעלות דין בלב. וא"א שיתפעל בלב בהפך מכפי שהוא בשכל