ספרי כ"ק אדמו"ר האמצעיתורת חיים<h1>בראשית ח"א</h1><h2>פרשת בראשית</h2><h3>וייצר ה' אלקים</h3>כח, א

כח, א

אלה אינם רק כלים להכיל ולהלביש בלבד לאור המדות דאוי"ר או אל השכל. אבל עיקר מציאות' ומהותם נתהווה מלמעלה מן השכל. ובאור הדברים הנה ידוע דשרש האותיות הן קבועים בנפש עצמה ברוחניות ושם הן עיקר מציאותן ומהותן שהרי נק' נפש המדברת רוח ממללא. כמו ששאר כחות הנפש נמשכים מן הנפש וכלולים בעצמותה. כמו כח השכל שבנפש שנק' נפש השכלית כך אותיות רוחניות הקבועים בה שע"ש זה נק' רוח ממללא (והן כ"ב תנועות שבנפש הרוחנית רק שבה' מוצאות הפה ירדו בדרך התלבשות לבד לצאת במבטא גשמית בהבל קול גשמי כאחה"ע מהגרון גיכ"ק מהחיך כו'. ונק' כלים פנימיים ועצמיים להכיל ולהגביל לעצמות הנפש. משא"כ אותיות השכל והמדות שאינן רק לבושים לבד שבהן יתלבש השכל או המדות כמ"ש במ"א בענין מילדות העבריות כו' דע"י האותיות העצמיי' יאיר אור עצם הנפש מבחי' ההעל' לגלוי וע"י אותיות השכל אין עצם השכל מאיר. (שהרי לא קאים אינש אדעתא דרבי' כו' (ע"ז ה, ב) כי מה שהאותיות הן כלים להכיל אור השכל אין זה מצד שהאותיות יש להם שייכות וחבור להשכל עצמו כחומר לצורה שא"כ לא היה מציאות אותיות מתחלה בלא שכל וחכ' ואנו רואים שאין התהוות האותיות מתחלה מן השכל שכבר נמצא מציאות' בנפש המדברת שנק' רוח ממללא וא"כ א"א לומר שהשכל יחייב ויכריח להיות התהוות אותיות לבחי' כלים אלו כי השכל מהות מציאות בפ"ע והאותיו' מציאות בפ"ע ואינן מסוג השכל כלל. (אע"ג דאבא יסד ברתא דמצרף לחכמה וראיי' מן התינוק שאינו יכול לדבר. זהו רק בסדר הצירופים לבד כמו בהמות וחיות שאינן נק' נפש חיה רוח ממללא כך תינוק קודם שיכול לדבר אע"פ שנפשו נפש אדם בחי' מדבר כי עדיין לא נגדלה הנפש בשלימות גידולה בחכ' כו'. ואין זה תלוי בשכל והשגה שמלובש באותיות. דא"כ הרי יש לאותיו' ערך וסוג אחד עם השכל אלא בבחי' גדלות השכל שנק' נפש השכלית שהוא נפש המדברת דוקא וד"ל:

(מה) אבל שרש עצם מציאות האותיות הן קבועים בנפש עצמה ואין להם שייכות עם מהות שכל כלל. וראייה חזקה לזה הוא ממה שאנו רואים שיש מדות בשכל וחכמה עצמה והן חו"ג כמו שיש שכל המטה כלפי חסד ויש שכל המטה כלפי דין שהן ב' הפכים ומנגדים ממש. וידוע שא"א שיבא בהתגלות איזה שכל וסברא בהשגה גמורה כ"א ע"י צירופי אותיות המגבילו ומכילו בכל פרטי חלקיו ואופניו. ואם היו האותיות שייכים לשכל כחומר לצורה ודאי היה מוכרח שיהיו צירופי אותיות לשכל של חסד מיוחדים אליו לפי אופניו דוקא ולשכל של דין צריך שיבא בצירופי אותיות אחרים שהן מורים על שכל של דין בכל פרטי אופניו וא"כ היה מהראוי שיהיה אותיות מיוחדים ומחולקים לשכל של חו"ג לזה בפ"ע ולזה בפ"ע ואם שבודאי יש חילוק בין צירופי אותיות של חכמה ושכל של חסד לצירופי אותיות של שכל של דין אבל הרי אין זה שנוי רק באופן הצירופים לבד דהיינו רק בסדר הצירופים מכ"ב אותיות דה' מוצאות במוקדם ומאוחר אבל האותיות עצמן אחת הן ממש שאותיות הללו שהן כלים להכיל אור שכל של חסד הן

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.