ספרי כ"ק אדמו"ר האמצעיתורת חיים<h1>בראשית ח"א</h1><h2>פרשת לך לך</h2><h3>ויאמר גו' לך לך</h3>פח, ד

פח, ד

בגופים עמו וצאן מרעיתו ממש מלך על עם נפרד ממש מאחר שהוא נבדל בערך לגמרי מכל סדר ההשתלשלות דאבי"ע הרי מעלה ומטה שוין לפניו ממש וראייה מן העה"ב שיבא בגלוי למטה ממש כמו למעלה כידוע וזהו כי הוא עשנו בבחי' עשיה למטה כמו שהנשמות עלו במחשבה למעלה ממש בלי שנוי כלל וכלל וד"ל:

(נא) וזהו ענין הקרי וכתיב בתיבת ולו ולא כנ"ל דהנה פי' ולו בוי"ו היינו בחי' הוי"ו דז"א דאצי' שהן בחי' המדות שמשם הוא שרש ומקור של נש"י שנולדו מבחי' יחוד זו"נ כמו אור זרוע לצדיק עליון כו' (וכמ"ש בחמץ (שמות יב, טו) ונכרתה הנפש ההוא מיום הראשון עד יום השביעי שהן ז' מדות דזו"נ דאצי' כו') וזהו ולו אנחנו (והן בחי' עצם המדות שהן ו"פ וי"ו שהוא ל"ו כידוע) אבל באמת אין עיקר וראשית מקור התהוות הנשמות ממדות דאצי' שבאים בדרך יחוד להוליד הנשמות אלא מקור הראשון הוא בבחי' האל"ף דכתר שהוא בחי' א"א דאצי' וכמ"ש בתחלה כי הוא עשנו כו' (והוא בחי' אנפי רברבי שמשם מקור הראשון לתולדות המדות דז"א שנק' אנפי זוטרי שלמטה מן השכל כמ"ש (משלי ל, ד) מה שמו ומה שם בנו כו') וזהו ולא באל"ף והכוונה הוא דשניהם אמת לו ולא לו בז"א ולא בא"א ומשניהם יחד הוא מקור ושרש נש"י דהיינו מבחי' הארת אור א"א בז"א מאל"ף דכתר בוי"ו דז"א שזהו מבחי' האין וההעלם דכתר לבחי' גלוי דיש דמדות כו' ואע"פ שהן ב' הפכי' דאין הוא בלתי בא בגלוי יש ומציאות כלל וזהו ולא בלאו שקדם להן ולו הוא אשר בא בגלוי יש מאין באצי' כמו המדות דז"א ומאצי' לבי"ע כו' (עד נפש דעשיה שהוא מכלים החצונים דז"א כו') אך לזה הקדים בתחלה במ"ש כי הוא עשנו שהוא בעצמות המאציל שבפנימיות הכתר בכלל ששם שוין בחי' ההעלם דאין עם בחי' היש דמדות שזהו לו ולא לאו והן צמצום והתפשטות יחדיו ישכנו שם ואינם ב' הפכים כלל והטעם ידוע במה שאמ' על בחי' אא"ס שבפנימית הכתר בכלל דאיהו תפיס בכ"ע ולית מאן דתפיס ביה כלל הרי יש כאן ב' הפכים בנושא א' דנתפס בכ"ע ואינו נתפס כלל שהרי אמר למת"ב כו' ושניהם אמת דאע"פ שנתפס בכ"ע אין לעולמו' תפיסה ביה כמארז"ל (מד"ת פ"צ, י) הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו (וזהו (ש"א ב, ג) ולא נתכנו עלילו' ולו נתכנו קרי וכתיב ג"כ כי מצד דאיהו תפיס בכ"ע ולו בוי"ו ומצד דלמת"ב ולא באלף ואמנם לו ולא זה שניהם כאחד הוא משום דבשעה שנתפס למת"ב כלל) וכ"ה גם כאן בלו ולא אנחנו דמצד דאיהו תפיס בכ"ע אמר ולו בוי"ו דהיינו במדות דז"א שנמשך ממדות דא"א בבחי' גלוי ההעלם מאין ליש בבי"ע כנ"ל ומצד פנימית אור הכתר שלמעל' מכל ההשתלשלות דאבי"ע ולא באל"ף משום דלמת"ב ושניהם כאחד הוא ואינם ב' הפכים כלל משום דבעצמות המאציל שניהם שוים העלם וגלוי כו' וע"כ גם כשנתפס למת"ב כמ"ש במ"א וזהו ולו ולא שניהם יחדיו ישכנו כאחד והוא לפי שהוא עשנו שהוא מבחי'

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.