כז, ג

הכלים דתקון דחכ' כנ"ל ולא ירדה רק לברר לעה"ד טו"ר שבגוף החומרי לפי שיש ביכולתה לתקן שאין כח זה במלאכים כלל. ע"כ לא ניתן להם גופות רק בדקות ורוחניות כפי שיוכל האור דנפשם לעשות בטול היש כו' מצד שאין שרשם רק בבחי' החי שלמטה מבחי' מדבר דאדם כנ"ל. (וזהו שבקשו המלאכים לבחי' הוד דתורה (שבת פח, ב) כמ"ש (תהלי' ח, ב) תנה הודך על השמים והשיב להם גזל כו' רציחה יש ביניכם כו'. והכוונה שעיקר התורה ניתן לברר לעה"ד טו"ר ואין זה ביכולת המלאכי' כלל רק בנשמות מטעם הנ"ל וד"ל:

(מד) אך הנה עדיין אין זה מובן למה אין באדם חומר מעין הצורה לפי כלל הנ"ל במשל תלמיד לפני רבו שכל שהאור עליון יותר צ"ל בחי' בטול היש ביותר. ועוד דלפי הנ"ל בבחי' התהו והתקון הרי אורות דתהו היו בבחי' אין ובטול ביותר והכלי היה בבחי' יש שלא לפ"ע האין וע"כ ירדה ונפלה כו'. וא"כ חיות ובהמות ששרשם בבחי' התהו צ"ל הכלי בבחי' בטול היש לפ"ע האין ביותר יותר מהאדם שהוא מבחי' התקון דשם מ"ה ששרשו עליון יותר בבחי' האין דעצמות הרי צ"ל בו כלי שיהיה בו בטול היש לאין יותר לפ"ע האין שלו יותר ממלאכי' ונהפוך הוא שכלי האדם גס ביותר רק שנהפך גם הוא לאין ואין לו ערך כלל לבטול הכלי דגופים דמלאכים כו'. אך הנה מבואר במ"א בענין לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהיה קשה כארז (תענית כ, א) שעיקר ההפרש בין המדות דתהו לתקון שהאורות דתהו תקיפים וחזקים ביותר שזהו בחי' הישות באור דוקא כנ"ל כמו אה"ר הטבעית ברשפי אש חזק מאד בבליטה גדולה והרגשה חזקה שא"א לעמוד על נפשו ולבטלו להפוכו כלל וכלל. וע"כ נק' בשם בחי' גבו' דב"ן ובבחי' נקודות כו' (דלא כדלעיל) ולפ"ע זה היה בחי' הכלים שהוא במה שנתלבשה המדה במעוט שלא יכיל האור. (וכמו לוחות ראשונות שנתנו בקולות וברקים כו'. ולא יכלו נש"י לקבל מפני מעוט הכלי כו' ונפלו בחטא העגל אח"כ. ואמנם בחי' התקון הוא בחי' האין ומה בעצם תכלית הבטול והעדר ההרגשה עד שיוכל לבא ברבוי התכללות הכלים דוקא שהוא דבר והפוכו כמו רך כקנה והפוכו הפוך קשה כארז דתהו. וזהו ענין המתקלא דתקון הנ"ל שנמדד באו"כ להיות כלול כ"א מהפוכו במדה ושעור שיהיה מאין יש ומיש אין הכל במדה דוקא שאין זה רק ע"פ בחי' שם מ"ה שהוא בבחי' האין ממש שיכול לעשות מיש גמור בחי' אין ממש ומבחי' אין ממש לבחי' יש ולא יהיה יש נפרד כלל. וכמו בע"ת שהוא יש נפרד לגמרי ונעשה בבחי' אין ממש. (וזהו להפוך גם לקשה כארז דמדות דתהו שנק' אורות תקיפין לבא לבחי' בטול במס"נ ממש). ובצ"ג לזכך הגוף שיאיר בו מאין ממש בבחי' יש גמור כחנוך ואליהו ואינו יש נפרד כלל וכמשיח ומשה כנ"ל. וכ"ז מצד בחי' האין האמיתי דעצמות שבשם מ"ה דוקא. וזהו עיקר ההפרש בין בחי' התהו והתקון ולכך בבחי' העלאת מ"ן לבחי' התהו הוא בבחי' יש ג"כ כמו שהוא בבחי' התהו. (וכמ"ש במ"א במנחת יעקב לעשו כו' וכהתפעלות המלאכים ברעש גדול כו'. ששרשם בבחי' התהו בבחי' חיות ובהמות והוא כל ענין התפלה בסדר דיוצר אור לפני ק"ש. אבל