פח, ג

בחי' קו האמצעי שנק' בריח התיכון כו' שעולה עד פנימית הכתר כו' וע"כ הוליד י"ב שבטים וזכו בניו לקבלת התו"מ בפ"מ ששרשן עליון הרבה יותר מקיום התו"מ ברוחניות כנ"ל וד"ל. וא"כ מזה המאמ' דמטעם שיצא ממנו ישמעאל לא זכה לקיום התו"מ בגשמיות אע"פ שכבר זכה לקיום הרוחני' א"כ יש הוכחה גמורה ששרש המצות במעשה הגשמיות יותר עליון מן קיום תו"מ ברוחניות וע"כ לא זכה לקיום הגשמיו' לפי שיצא ממנו ישמעאל וכן יצחק לפי שיצא ממנו עשו כו'. ואמנם עכ"ז בשביל שיצא ממנו יעקב בבחי' תם כנ"ל שיוריש לבניו קיום התו"מ בקשר וחבור אחד עם הרוחני כנ"ל הוצרך אברהם לימול א"ע דוקא קוד' שיוליד ליצחק מטעם הנ"ל כדי שיהיו בנ"י יכולים לקבל התו"מ בחיצוני' ולהיו' לקיום הזה קשר וחבור עם קיום הרוחני להוסיף אורות באצי' בכל מצוה מן המצות שיעשה כ"א מישראל בכל דור מטעם הנ"ל וד"ל:

(נ) ובכ"ז יובן הפסוק כי הוא עשנו ולא אנחנו (תהלים ק, ג) ויש קרי וכתיב הקרי ולו בוי"ו והכתיב ולא באל"ף. דהנה מ"ש כי הוא עשנו הוא זה ל' נסתר היינו בחי' עצמות אא"ס שבפנימית הכתר שהוא אות האל"ף שנק' אלופו של עולם כו' וכידוע בסדר הא"ב האל"ף הוא בבחי' הכתר והבי"ת בבחי' החכמה כי כמו שהאל"ף הוא ראש לכל האותיות כך הכתר הוא ראש ומקור לנאצלים כידוע. ובאור הענין הנה ידוע דישראל עלו במחשבה שהוא פנימית הרצון ותענוג העצמי כו'. ואמנם ירדו הנשמות למטה בגופים בעה"ז וכמו אתה נפחת בי כו' וזהו כי הוא עשנו כמ"ש (ישעי' מג, ז) בראתיו יצרתיו אף עשיתיו בראתיו במחשבה כו' ולפי שנעוץ תב"ס דוקא ע"כ על בחי' העשי' דוקא אמר כי הוא עשנו ולו אנחנו כו'. ויובן זה ע"פ כלל הנ"ל דכל הגבו' גבוה יותר יותר יורד ומשפיל א"ע למטה יותר וכך בבחי' מקיף דכתר הכללי שמקיף לד' עולמות דאבי"ע להיותו למעלה מכל ההשתלשלות דאבי"ע ביכולתו להשפיל א"ע למטה מטה מכל ההשתלשלות דאבי"ע וכמו העיגול ממש שסובב למעלה ולמטה בהשואה אחת ממש ולמעלה הוא בתכלית הרום ולמטה בתכלית העומק וכמו (דברים לג, ז) ומתחת זרועות עולם וכתיב (תהלי' קיג, ה. ו) המגביהי לשבת המשפילי לראות כו' וכן אמר (דברים ה, לט) בשמים כו' כידוע וגם כאן להיות שמסיים בפסוק זה עמו וצאן מרעיתו לפי שמצד הנשמה נק' בנים כמ"ש כי הוא עשנו כנ"ל ואומ' אבינו ומצד התלבשות הנשמה בגוף שהוא בחי' יש נפרד או' מלכנו שנק' מלך על עם נפרד ממש כו'. ולכאורה אין לך ירידה גדולה מזו לבחי' עצמות המאציל שהוא בחי' מקיף הנ"ל להיות מלך על עם כו' להיות אנחנו עמו וצאן מרעיתו על יש נפרד כנשמות בגופים חומריים כ"כ. אך לזה תירץ בתחלת הפסוק כי הוא עשנו פי' בחי' עשיה דנשמות ישראל גם בהיותם בגופים הרי שרשם נעשה ונמשך מבחי' הוא שהוא בחי' האל"ף דפנימית הכתר שמקיף לכל ההשתלשלות דאבי"ע ומתעגל עד למטה כמו למעלה מתחלה לסוף הכל בהשואה אחת ממש לפי שכל הגבוה יותר בעמ"ר משפיל א"ע למט' יותר בעומק תחת וע"כ יכול להיות שאנחנו כמו שהנשמות