טו, א

משום דשרש הח"ע דתורה הוא למעלה מהתחלקות המדות לגמרי ששם יש פנים א' לטמא וטהור להיות מטמא טהור ומטהור טמא (וכמו קו המשקולת שיכול לעשות הטיי' מימין לשמאל ומשמאל לימין כו'. וע"כ בירידתו למטה יכול להראות פנים על טמא טהור ועל טהור טמא משכל וסבר' אחת היפוך ההתחלקות דמדות טמא וטהור שבבינה כנ"ל. ואחר בחי' ההתכללות הזאת מטמא לטהור כו' יבא דוקא בחי' ההתחלקות להבדיל בין טמא לטהור באופן ברור בלי נטיי' לימין ושמאל כמו שהוא בשרש החכ' דתורה וזהו שנק' חכמ' ברורה וד"ל:

(כו) וביאור הענין הנה יש להקדים תחלה שיש בחכמה ב' מדרגות א' בחי' כתר שבחכ' או חכמה שבחכמה שזהו טרם שבא להתחלקות המדות שבחכ' אלא עכ"ז משם דוקא עיקר ושרש להתחלקות המדות דחכמה עצמה וכידוע בענין ו"ק דחכמה שזהו עצם כח השכל להשכיל כל שכל וטעם בגילוי מאין ליש בבינה להיות מט"פ טמא וטהור שנק' ז"ת דבינה כנ"ל. כמו ב"ש אוסרים וב"ה מתירים שזהו מצד ששרש עצמם כח החכמה שבב"ש מטה כלפי דין ע"כ אוסרים אף כי אין עדיין שכל וטעם בגילוי הנק' פנים מסבירות כנ"ל אלא כך כח שכלם נוטה לדין מצד שרש נשמתם מבחי' גבורה שבחכ' וממילא יבא לכלל השגה וטעם לדבר בבינה. וכן ב"ה מתירים או מטהרים לפי ששרש עצם כח שכלם מטה כלפי חסד למע' מטעם והשגה מפני ששרשם בחסד שבחכמה כו'. (וראייה לזה שלא יוכלו לחזור מדבריהם גם אם יסתרו דעתם בסברות וקושיות ולא ידעו מה להשיב במקומם עומדי' כמו שהקשו לרב וכי מה בין זה לעגל כו' ושתיק כו') (ביצה ו, א). ולפ"ז הרי יובן שכח השכל המשכיל כל שכל לחסד הוא מובדל בתכלית משכל המטה כלפי דין עד שהן כמו ב' קצוות רחוקים בתכלית מן הקצה לקצה ממש. וכמ"ש במ"א ע"פ ותורת חסד על לשונה שיש תורה של חסד ותורה של דין שזהו ב' הפכים בתכלית שמי ששרש נשמתו מחסד דח"ס מקור השכל כל עיקר עיונו בעומק אחר עומק רק למצוא שכליים וסברות רבות רק לחסד וזכות עד שיורד למטה מטה כ"כ להצדיק גם את הרשע ולטהר גם את הטמא ולהתיר את האסור כו'. ומי ששרש נשמתו מבחי' הדין דח"ס שבתורה עיקר כח עיונו בעומק גדול בהפוך רק להמציא שכליים וסברות לדין וחוב עד שיכול להרשיע גם את הצדיק ולטמא גם את הטהור כו'. וא"כ מאחר שמתרחקים ב' קווין אלה כ"כ מהיכן יהי' פסק ההלכה לאמיתתו להבדיל בין טמא לטהור ובין צדיק לרשע כו'. הענין הוא משום שיש מדרגה בחכמה שלמעלה ממקור השפע להשכיל לחו"ג והוא בחי' כתר שבחכמה (שנק' קו המשקולת או מתקלא כנ"ל שיש בכחו לעשות בחי' ההתכללות בין ב' הפכים כאלה להכריע מחסד לדין ומדין לחסד לפי שהוא למעלה משניהם אחר שאין שם מקור להתחלקות ב' נטיות דכח השכל לחו"ג הנ"ל. ואמנם עכ"ז הרי צ"ל הכרעה עכ"פ בין ב' הפכים כאלה שזה מטמא את הטהור וזה מטהר את הטמא כו' הרי מובן שזהו בא ממקור הראשון דחכ' לעשות הבדלה ביניהן ע"פ מדה קצובה אחר המזיגה והתכללות מבין ב' הפכים כאלה דוקא