פז, ג

טעמי תו"מ שיתגלו לע"ל ע"י משיח (וכמו בג"ע עכשיו כו') אבל כדי שיהי' קיום התו"מ בגשמיו' דהיינו שיומשך ויתלבש האור בכלי למטה בעשיה גשמית ע"ד התלבשות האור העליון דאצי' בכלי שלה דאצי' בתוס' אור כנ"ל (עפ"י התור' דאצי'). והדוגמא לזה התלבשות ח"ע הפנימית בפ' קדש דתפלין ול"ב נ"ח דמקיף העליון בל"ב חוטין שבציצית וכה"ג בכל המצות במצות צדקה ות"ת שמתלבשים למטה בגשמיות ממש הנה לזה לא היה הצווי אל אברם לך לך מארצך כו' כי לא ניתן לו יכולת הזה להביא ולהמשיך יח"ע דאצי' שבמצות הרוחניות גם למטה בגשמיו' כ"א לפ"ע העלאת מ"ן שלו מלמטה ע"י דביקות ומס"נ שלו בתמידות לעצמות א"ס ב"ה שאין זה גורם רק הוספו' אורות בכלי' דאצי' ברוחניות לבד אלא ישראל דוקא הוא שקבלו זה בשעת מ"ת כידוע וכמ"ש ושמי הוי"ה לא נודעתי להם שהוא מצות הוי"ה שבאו למטה בגשמיו' ששרשם עליון יותר כמשי"ת ומה שיכלו ישראל לקבל תו"מ בגשמיות לא היה רק מחמת עול גלות קשה שהיה להם במצרים בעבוד' קשה בחומר ובלבנים שמררו את חייהם ממש (שמחמת עוצם השפלות שנק' עמ"ת הוא שזכו להיות נמשך להם תו"מ משרשם העליון ביותר בחי' עו"ר) אבל לא מחמת שירשו כח זה מן האבות דאין אבות סימן לבנים להוריש להם ירושה כנ"ל רק במה שהיה בכחם בעובדות שלהם שהוא קיום התו"מ בפנימיות ברוחניות דאצי' לבד אבל מה שלא זכו האבות בעובדות שלהם שהוא קיום תו"מ בגשמיות איך יורישום לבניהם וע"כ הוצרכו ישראל להיות בגלות מצרים כדי שיזכו לקבלת תו"מ בחצוניות דוקא וד"ל:

(מה) ובזה מתורץ הקושיא הא' למה לא זכו ישראל לקבל' תו"מ עד שנכנסו בגלות מצרים (וז"ש וארא אל אברהם כו' ושמי הוי"ה כו' וגם אני שמעתי את נאקת כו' וגם הקמתי כו' דע"כ זה שזכו ישראל מצד הגלות כבר הכינו להם האבות ליתן ירושה דא"י לבנים לפי שקיימו התו"מ ברוחניות דאצי' עכ"פ וכנ"ל בענין זה ספר תולדות אדם דהיינו ס' הישר דבראשית דזה עצמו שהתו"מ שרשן בעצמות א"ס ממש בבחי' המדה ושעור לנטיה דימין ושמאל כו' הנה נמשך מהעלם העצמות לגלוי ע"י האבו' כנ"ל בענין ראה ויספרה הכינה וגם חקרה כו'). אך הנה עדיין דבר זה צריך טעם ובאור למה לא זכו האבות לקיום התו"מ גם בחצוניות כמו שזכו בקיום התו"מ ברוחניות ופנימיות הלא יש בכלל מאתים מנה וחצונית נכלל בפנימית כו'. אבל כללות שרש הענין הזה מובן מתוך כלל הנ"ל שיש שרש לחצונית למעלה יותר משרש של הפנימי' כנ"ל בענין נובלו' חש"מ תורה דלשבח קאמר ומקוצו של י' התחתון שעשה צורת ה"א בהתפשטות הוא קוץ העליון שלמעלה מגופו של נקודה די' דחכמה עצמה שאין בה כח זה להתפשט בבינה כו' והוא עפ"י כלל הנ"ל דכל הגבוה גבוה ביותר ירידתו למטה לבא בהתלבשות החצונית ביותר דוקא וכמו משלי שלמה ומשלים דר"מ כו'. וכה"ג יובן ג"כ בענין המצות שמן ההכרח לומר דכל שהאור והשפע דרצה"ע בא למטה בלבוש דחצונית דחצונית ביותר שזהו ההוראה על