נג, ד

החומר של הגוף הגשמי שהוא למעלה מכל האור וחיות שבו כו' וע"כ בחי' הביטול החיצוני דגוף בי"ח בכריעה בראש ושדרה למעלה יותר מביטול הפנימי שבאור וחיות שבו גם ברצון כו' (וכן בביטול חומר הגלגל דשמש וכה"ג בסיבובן יותר גבוה מביטול הצורה שבו שאו' שירה מטעם כלל הנ"ל) לפי שבחיצוניות היותר מכולם שם שורה בחי' המקיף העליון יותר כנ"ל. וא"כ הרי מובן דהשיר דמלאכים דעשי' בפסד"ז הגם שהוא למעלה מן הדעת דאדם ובקול האותיות בהבל החיצון דנה"ט מ"מ בהשתחואות החומר שלהם יותר עליון מביטול הפנימי' וכך הוא בהשתחואות די"ח וכמו בעולי רגל שהוא יותר עליון מביטול הפנימי באור וחיות שבו כו' ברצון ושכל ומדות וכמשתחוה לפני מלך שבזה מושך כל עצמו ממש ונכלל בזה ממילא ביטול האור וחיות וביטול הרצון ומדות משא"כ כשאינו משתחוה בגופו לארץ אע"פ שיהי' בטל בתכלית ברצונו ודעתו ומדותיו אינו ביטול אמיתי כו' מטעם הנ"ל שביטול החומר גבוה מבטול הצורה מצד שרשו בבחי' מקיף העצמות כו' ולזאת אין הביטול דשיר בפסד"ז בנה"ט גם בקול הפשוט בהבל הלב רק הכנה לביטול החומר דגוף בכריעה והשתחוואה די"ח דביטול זה שע"י השיר הוא בבחי' הרוחניות שבו וגם הוא נק' יש בי"ח שמתגלה מאמיתי' בחי' מקיף הכללי העליון כנ"ל שלא יגיע אליו רק בביטול החומר דוקא בכריעה גשמי (וגם ברוחניות צריך להיות ביטול עצמי שהוא השפלות ונמיכות רוח בתכלית היפך השיר דצורה בפסד"ז כמו המשתחווה בשפלות עצומה שנעשה מיש דחומר אין בב' אופנים בשפלות הרוח ובהשתחוואה ונפילת הקומה לארץ וכמ"ש אני מרום וקדוש (את מי) אשכון את דכא ושפל רוח דוקא וכמ"ש אברהם ואנכי עפר ואפר ממש כו') ונמצא שגם בחי' היש דצורה הרוחני דשיר נעשה בבחי' ביטול בי"ח בשפלות הרוח עד שאינו יכול להרים קול כלל וזהו שצריך להיות הרמת קול בפסד"ז ויהי' בטול היש דצורה בי"ח ממילא ע"י ביטול החומר דגוף (ומה שנק' הכנה היינו לפי שבשיר זה מתברר אמיתי' הביטול דצורה וחומר הגוף להיות כלי לאו"מ דכתר בי"ח כמו שע"י עומק דחו"ב בהתפעלות הלב בשר בשתים לפני ק"ש מתברר יותר אמיתי' הביטול ביח"ע דפנימי' או"א בק"ש כנ"ל וד"ל):

(לג) והנה בכל הנ"ל יובן עכ"פ בטעם ענין הביטול חיצוני בי"ח דוקא כמו רבא דפכר ידי' ומצלי כו' ומעומד דוקא משא"כ במצות ק"ש יושבי' וקורי' ומוטי' כו' אע"פ שהתפלה היא דרבנן וק"ש דאורייתא לפי ששרש התפלה הוא בהמשכת רעוא דכ"ר מבחי' מקור המקיפים שלמעלה מבחי' אדם (אפי' מבחי' אדם הפנימי דתו"מ כנ"ל) שאינו נמשך ושורה רק על ביטול היש החיצוני דבנין קומת הגוף בכריעה והשתחוואה גשמית וע"י שפלות ונמיכות הרוח במרירו' הנפש ביותר שזה מגיע בעצמיות או"מ בעצמיות אור הכתר להמשיך רצון חדש למעלה מן החכ' דתורה כנ"ל משא"כ בק"ש שאינו אלא ביחוד הפנימי דחו"ב ומדות שהוא בחי' נר"נ דאדם שגם בחי' המקיף דתענוג ורצון אינו רק בבחי' גילוי אור שבא במורכב בחכ' ומדות דאדם פנימי וחיצוני שהן ב' מדרגות