יד, ג

למעלה על תיבת בראשית בבי"ת רבתי שבו שמורה דוקא על בחי' התקון שהרי הוא בשביל התורה שנק' ראשית וישראל שנק' ראשית כו'. שהוא הכל בבחי' התקון דחכמה דוקא (כמשי"ת). ואיך יתכן לומר שבזמן המבול דכתיב וינחם ה' כו' ויתעצב אל לבו כו' זה הי' מבחי' המדות דתוהו שאין שליטה לחסד בדין כלל כנ"ל. אך הענין הוא כמבואר למעלה שיש ב' דיעות בוימ"ב אם כל יום בעבודתו מובדל מיום חבירו או שכלול כ"א מזולתו דוקא. וכמ"ש יום ליום יביע אומר כו'. ושניהם אמת דמדות דתוהו הן בבחי' ההתחלקות זה מזה ומדות דתיקון הן בבחי' ההתכללות. וזהו המחלוקת שבין ת"א ות"י בתיבת בראשית שלפי ת"י בחוכ' היינו בבחי' התיקון דחכמה דתורה שהוא בבחי' ההתכללות. ולפי ת"א בקדמין היינו בבחי' הכתר דרצון העצמי שבמדות דתוהו ושניהם אמת דתחלה הי' בבחי' הכתר דרצון שלמעלה מן החכ' ואח"כ נמשך בחי' התיקון דחכ' דתורה. והיינו שהיו וימ"ב מובדלים זה מזה וגם הי' בהן אח"כ בחי' ההתכללות דתיקון כו'. וזה הי' ענין מ"ש באור כי טוב כו' וביום הו' והנה טוב מאד שהוא בחי' התיקון שאחר בחי' התוהו כו' אך שזה נשלם ובא למטה בגילוי ע"י קרבן נח שהוא בחי' יסוד אבא שביסוד ז"א כנ"ל. ותחלה הי' בבחי' החסד דתוהו שהוא באלף הא' ע"כ גם בחטא עה"ד דאדה"ר לא הי' בו דין כלל. וביום הב' שהוא מדת הדין דתוהו באלף הב' הי' כולו דין כמ"ש אמחה כו' כנ"ל. ואח"כ ע"י נח נעשה בחי' התיקון שהוא בחי' ההתכללות ומזיגה דחו"ג בארץ וגם באדם כנ"ל והוא בי"ת דבראשית בחוכמתא לת"י (ובאמת גם לת"א בקדמין ברא היינו בבחי' חכמה הקדומה דתורה שנק' משל הקדמוני שהוא השורש ומקור הראשון לבחי' התקון דשם מ"ה כנ"ל וכמשי"ת וד"ל):

(כד) והנה להבין שרש בחי' התקון דשם מ"ה דחכמה שהוא בחי' התכללות המדות עליונות דאצילו' במע"ב זע"ז בתכלית כנ"ל. הנה בחי' פנימיות ומקור לבחי' התקון דמדות עליונות דאדם העליון דאצי' הוא בבחי' חכמ' שבתורה דוקא דכתיב בה מימינו אש דת כו' שכלולה מחו"ג דימין ושמאל. (והוא קול ה' בהדר שכלול מקול ה' על המים דחסד וקול ה' בכח דגבורה כו' שזהו בחי' הת"ת. והנה לכאורה יובן מזה שעיקר התורה הוא בבחי' המדות בהתכללות שהוא בבחי' הת"ת. ובאמת שרש התורה מח"ע כמ"ש בזוהר דאורייתא מח"ע נפקת ובבחי' ח"ע הרי הוא עדיין למעלה מבחי' התחלקות המדות כי עיקר התחלקות המדות הוא בבינה שהוא בחי' גילוי ההשגה. והטעם ששם יש התחלקות המדות בשכל והשגה שנק' מדות שבשכל (והן ז"ת דבינה) שיש שכל וטעם שיחייב לזכות ולחסד ויש שכל שיחייב ויגזור לדין והן ב' הפכים בתכלית כמו במדות חו"ג שבלב ממש כי זה שיחייב שכלו לזכות לא יוכל לסבול כלל לזה שאו' לדין ויסתור לגמרי טעמו וסברתו ולא יוכל להפוך דעתו ושכלו לצד המנגדו לעולם והן מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור שהן מדות שבתורה טמא טהור חייב זכאי כשר פסול אסור מותר כו'. שמובדלים זה מזה דוקא ואין להם חבור כלל. כמו ב"ש אוסרים או מטמאים. וב"ה מתירים או