נג, ג
החיצון דנה"ט ג"כ לא יגיע לשם כמ"ש שפתי תפתח כו' שגם אותיות הבל החיצון בקול פשוט ששרשם באותיות של העצמות כנ"ל אין בו כי הוא בבחי' דומם ממש בבטול כל העצמות וממילא נכלל בזה בטול דנשמה בדבור הרוחני כו' לפי שאין קול רם זה מעורר רק לכוונה הפנימי' דרצון ותענוג העצמי שיומשך בבחי' יש מרעווא דכ"ר בי"ח אבל בי"ח עצמה דתמן קאתי מלכא מבחי' מהו"ע א"ס ב"ה בעל הרצון והתענוג הפשוט כו' אינו מתגלה רק בבחי' הבטול מכל העצמות שהיא השתיקה כדומם ממש כמו ואתם תחרישון לא תתעורו מידי אפי' בקול פשוט ועצמי שגם הוא נק' יש מי שמתענג כו' ולכך התפל' אינה בקול רם אפי' בבטול דנה"ט בחיצוניות ששרשה במקיף דכתר רק אד' שפתי תפתח כו'. אך בביטול חיצוני דכריעות והשתחואות הגוף שהוא הכלי החיצון יותר שם דוקא מתגלה בש"ע מבעל הרצון והתענוג הפשוט ואין פסוקי דזמרה בקול רם רק הכנה לזה להמשיך מרדכ"ר בי"ח ע"י בטול חצוני זה דוקא (וע"י השפלות העצומה במרירות עד שאין בו כח להרים קול לגמרי לפי שאינו שורה בבחי' יש כלל כו'):
(לא) אך עדיין אין זה מובן דאיך יהי' השיר בפסד"ז בקול רם דוקא הכנה לי"ח שהעיקר הוא בבטול העצמות לגמרי. אמנם הענין הוא דכמו שבבחי' אדם בנפש השכלית יש פנימי' וחיצוני' בשכל ומדות ודבור כנ"ל והחצוני' שרשו למעל' יותר מן הפנימית כנ"ל כך הוא גם בנה"ט בגוף יש בה פנימיות וחיצוניות חומר וצורת הגוף בציור איברים בלא חיות והחיות שבו שהוא אין ויש ושרש החומר גבוה מן שרש הצורה (כידוע שגם בכל דצ"ח שרש החומר של העשב או האבן שנק' יש גבוה יותר מן שרש הצור' הרוחנית שהוא חיות המצומצם שבו דהאור וחיות זה שרשו בבחי' ממלא שהוא בחי' החכ' דמע"ב ושרש החומר מבחי' סובב שנק' מקיף הכללי כמ"ש במ"א) וכמ"כ בנה"ט בתולדתו אף על פי שבתחלת התהוותו הצור' והחיות קודם לחומר האיברי' זהו דבנין האורות קודם לבנין הכלים מ"מ שרש החומר למעלה קודם לשרש הצורה וכמו שרואים שע"י תיקון החומר יתוקן הצורה כעין לראות ומוח להשכיל כו' שגידול הצורה והחיות תלוי בגידול החומר כעץ קטן וגדול שיצמח החומר וממיל' יצמח הצורה וראייה מתח"ה שלא יומשך האור האלקי רק בתיקון החומר (שבנין הכלים קודם לבנין האורות היפוך התולדה דעכשיו לפי שלע"ל יהיה יש מיש כארץ שתוציא גלוסקאות וכאשה שתלד בכל יום לפי שמלמעלה למטה יהיה מיש ליש ולא מאין ליש כעכשיו (כמ"ש במ"א) וכמשי"ת). וכך הוא ג"כ בבחי' חומר וצורה דנה"ט אעפ"י שהחומר כלי לאור וחיות הצורה כביטול האיברי' שנשמעים לרצונו בתנועת הרגל והיד ובכל התנועות שבחי שהחיות יניע החומר מ"מ למעלה שרש ומקור החומר הוא בבחי' מקיף וקודם לאו"פ שהוא שרש הצורה כו':
(לב) וא"כ הרי יובן ג"כ גם באותיות העצמיים הקבועים בנפש שלמעלה מאותיות הדבור דאדם כנ"ל אע"פ שהן בבחי' גילוי חיות עצם הנפש ונק' כ"ב תנועות הנפש (כמ"ש בלק"א) מ"מ הנפש עצמ' נק' מקיף לאו"פ והוא מקור
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.