מא, א

מעונש מצד הרחמים שזהו תגבורת החסד על הדין וא"כ יש במדה זו התכללות מאמצעות ב' ההפכים דחסד ודין כמו ברגז רחמים תזכור כו' ואע"פ שאין מרחמים בדין מ"מ יהפך מכעס לרחמים וא"כ יש בכח הרחמים יותר מן הדין וגם יותר מן החסד כי אע"פ שנחלש כח החסד מצד מדה"ד המנגדו מ"מ גובר הרחמים ועכ"ז יש ברחמים מצוע (כמו הרפואה שהיא מצד הרחמים כמ"ש (הושע ו, א) כי הוא טרף וירפאנו טרף במדה"ד וירפאנו ברחמים וכה"ג) שלפעמים יגבר כח הדין מן העונות ביותר עד שלא יועיל המתקת הרחמים וא"כ ודאי שיש ברחמים מיצוע מחו"ג (וכמו בקרבן נח דכתיב וירח כו' ויאמ' כו' לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו ולא אסף עוד להכות כו' עוד כל ימי הארץ כו' (בראשית ח, כא-ב) שזהו חסד ורחמים לפנים משוה"ד לפי שמצא זכות לאדם כי יצר כו' וגם היושר שלא יקלל האדמה בעבור עון האדם וזהו שנוי ממדה"ד שעשה למחות את האדם ולהשחית את הארץ ועכ"ז תפס גם למדה"ר לומר לא ידון רוחי באדם כו' והיו ימיו מאה ועשרים שנה לבד כו' שזהו בחי' המצוע בין חסד ודין והוא מצד התכללות דגבו' שבחסד עם חסד שבגבו' כאשר השכל והדעת מחלק כ"א לי"ס ע"כ יוכלו לבא לבחי' מזיגה והכרעה דבחי' הת"ת שזהו עיקר בחי' התקון אחר התהו כמ"ש במ"א) וזהו ענין מדה הג' דבחי' ת"ת שמכריע בין חסד ודין היינו שלוקח מיצוע מהתכללות דשניהם ונעשה מאופן הכלול מבין שניהם כמו דעה שלישית כאשר דיין א' מזכה לגמרי והשני מחייב לגמרי ואז השלישי מכריע בין המחייב והמזכה שתופס דרך שאינו כדברי זה ולא כדברי זה לא לזכות לגמרי ולא לחוב לגמרי רק שיהיה בו מחסד במקצתו ומן הדין במקצתו וא"כ כולל הוא ב' הדעות יחד ונק' דעה הג' בפ"ע (וזהו לפי שהחסד והדין נתכלל כ"א מהפוכו ע"כ יכול לבוא להכרעה בדעה שלישית שישוו בה ב' ההפכים כנ"ל וכמו מדת הרחמים כנ"ל). וזהו לפי שמוצא הסברא ושכל שנוטה לזכות וחסד באופן זה ודין וחוב באופן זה (כמו כי יצר וכו' ע"כ יצא מזה ממוצע כנ"ל) וכה"ג במדות עליונות דחו"ג דאצי' יש בחי' המכריע שהוא בחי' הת"ת שהוא בשם הוי"ה דוקא כידוע. וזהו שרש התורה במדות שבה שהוא בבחי' הת"ת דוקא שכלול מחו"ג כמו כל ד"ת דמ"ע ול"ת שכלול החסד מן הדין והדין מן החסד ונק' משפט צדק כמאזנים השוקלים בצדק נקרא (דברים טז, יח. לו) מאזני צדק כו' וכמ"ש (דברים לג, ב) מימינו אש דת כו' (והן ו' מדות דחייב זכאי כשר פסול טו"ט כו' בו' סדרי משנה) וזהו שארז"ל (ברכות נח, א) והתפארת זו מ"ת וכחתן יכהן פאר כו' (ישעי' סא, י) והיינו הטעם שהתפלין נק' פאר (ברכות טז, ב) כמ"ש (יחזקאל כד, יז) פארך חבוש עליך כו' כידוע לפי שהן ד' פרשיות דהיינו חו"ג דשמע והיה אם שמוע שנתחלקו ע"י הדעת מחו"ב דקדש והיה כי יביאך (כידוע ומבואר במ"א):

(ל) וזהו ויקם עדות ביעקב דוקא שהיא בחי' הת"ת ותורה שם בישראל כו' שזהו הטעם שהתורה נק' אמת שהוא קו האמצעי דת"י שכלול מב' הקוין דחו"ג שהוא בחי'