מ, ד

ההכאה וכל היסורים שעושה לו בהעדר המזון והלבוש וכה"ג. ואמנם בחי' החסד כלול בו ומלובש בהעלם שהוא רוב האהב' שאהב לבנו יוצא חלציו שחפץ בהצדקו שיהיה צדיק וכשר וילך בדרך הישר שזהו רק מצד החסד האמיתי שחפץ לעשות לו בהדריכו לטוב ע"כ יבא לידי הכאה ודין קשה כ"כ וכל שמגלה יותר הדין והעונש יותר ניכר בזה עוצם האה"ר וחסד הפנימית שמלובש בזה וכענין הקללות שבתוכחה שהרב' לקלל קללות רבות כאלה וכולם נעשו בפ"מ ובכל אלה זהו רק כאשר ייסר איש את בנו כו' כי בנים אתם לה' (דברי' יד, א) ובתוך עונש ודין קשה זה מלובש רוב עוז האה"ר האלקית (וכמ"ש במ"א ע"פ (ירמי' לא, יב) והפכתי אבלם לששון שט"ב יהיה יו"ט לפי שבו נולד משיח הגואל ויהפך ליו"ט כי יתגלה בו מה שהיה בו בהעלם מבחי' האה"ר שמלובש בחרון אפו ששלח ידו במקדשו וזהו שט"ב הוא באותו יום שהוא יום א' דפסח) וכמו כי אשר יאהב ה' יוכיח (משלי ג, יב) וכיסורי הצדיקים בעוה"ז להרבות שכרן בעוה"ב ונק' יסורים של אהבה כידוע או למרק העון וליפרע מהן בעוה"ז מעט מעט וכיסורי הגליות בשעבוד קשה בטרדת פרנסה לפוטרם מגיהנם וכה"ג יש בכל אדם בכל פרטי עניניו ברוחניות ובגשמיות שלפעמים משפילים אותו בשפלות בשמאל דוחה בירידת המדרגה כדי להעלותו אח"כ (וכנהר די נור לפני עלייה בג"ע) וכמצוי הנפש בפרנסה ביגיעה ודוחק ויסורים קשים בבני וחיי צער וכה"ג כדי שיקבל החסד ורב שפע אח"כ וכן בהצלחת התורה ומע"ט ותפלה ותשובה אמיתית שבאים ע"י יסורים בלב נשבר ונדכא כמו (תהלים צ, ג) תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו כו' שזהו ירידה בשביל עלייה כו' וד"ל:

(כט) (ובמ"א מבואר להפך שגבו' שבחסד זהו הדין והצמצום שעי"ז נעשה החסד בשפע החסד דגשמי ברכה שבאים בצמצום והתחלקות טפין טפין כדי שירוה הארץ כו' וכן המזונות בגבו' שבחסד כענין מכלכל חיים בחסד וכן תח"ה כו' שנז' באתה גבור באים במדה כפי הכלי של המקבל לבד כמשל הרב המשפיע בצמצום לקצר כדי שיוכל להתקבל במקבל וכ"ה ענין כל דין שנעשה בשביל חסד שהחיצוניות דין ופנימית המכוון חסד הוא שזהו עיקר תגבורת החסד והן כל ענינים הנ"ל ביסורי האב לבנו וביסורי הצדיקים וכה"ג ובחי' חסד שבגבו' זהו כאשר הדין נעשה ע"י החסד כנ"ל במשלם לשונאיו וכה"ג כי חסד שבגבו' העיקר הוא גבו' ודין והחסד שבו רק בשביל הדין ע"כ נק' חסד שבגבו' וכן להיפוך גבו' שבחסד העיקר הוא מדת החסד והגבו' ודין שבו הוא רק בשביל לפעול החסד שזהו כגבו' גשמית וכמזונות בצמצום וכיסורי האב לבנו ולצדיקי' כנ"ל והכל ענין וכוונה אחת עם הנ"ל רק שינוי הלשון יש בזה) וכמו"כ מבואר במ"א בענין ולשון אחר שהתכללות הנ"ל בגבו' שבחסד וחסד שבגבו' זהו ענין ב"פ דק"ש שהוא ב' מדרגות הפכיים דאור החסד בכלי הגבו' בשם מ"ב דואהבת ואור הגבו' בכלי החסד בפ' והיה בשם ע"ב. והנה מדת הת"ת הוא בחי' הממוצע בין ב' מיני התכללות דחו"ג הנ"ל והוא כמו מדת הרחמים דיעקב שהרי אין מציאות רחמים נופלים רק אחר מדה"ד לומר שאע"פ שיחויב ע"פ הדין מ"מ יפטר