יד, א
דוימ"ב שיום הו' הוא בחי' יסוד כו'. אבל בפרטות יום הב' הי' בזמן המבול כנ"ל שהוא בחי' גבו'). והנה כאשר הקריב נח הקרבן כתיב וירח ה' את ריח הניחוח ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף לקלל עוד את האדמ' בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו ולא אוסיף עוד להכות את כל חי כו' עוד כל ימי הארץ זרע וקציר כו'. הנה אנו רואים שבתחלה היו המדות העליונות בבחי' עצמיות בבחי' נקודת דכתר כנ"ל שאין דין בחסד כלל אפי' בתערובות ואין חסד בדין כלל. כשאמר אמחה את האדם מטעם שיצרו רע ביותר ואין מרחמין בדין כלל אף על החיות ובהמות ורמש ועוף כו'. להיות שכל א' וא' בתוקף וחוזק גדול שלא יסבול המנגד כלל. לפי שהן כמו בעצמות אור המאציל כנ"ל. אך אח"כ ע"י נח איש צדיק עליון שהוא בחי' התיקון דקו האמצעי דת"י כו' כשהקריב קרבנו נמשך בחי' התיקון בשם הוי"ה להיות בחי' ההתכללות במדות דאצילות ממדה להיפוכה דוקא כנ"ל להיות שמתנהגי' ע"פ החכמה דשם מ"ה להיות מתהפכים מן הקצה לקצה ע"פ אופן שליטת המוחי' דאו"א דאצילות עד שיוכללו ב' הפכים כא' ממש. שזהו ענין מיעוט האור ורבוי הכלים כנ"ל. והיינו שאנו רואים במ"ש ויאמר אל לבו שהן בחי' המדות דז"א דאצילות לא אוסיף כו' מטעם שיצר לב האדם רע מנעוריו כו'. וא"כ למה יקולל האדמה בעבור האדם ע"כ עוד כל ימי הארץ כו'. זהו פשוטו שמצא זכות וחסד לקיום הארץ שלא תקולל בעבור רעת האדם כו'. ואמנם הרי מטעם זה עצמו שרבה רעת האדם בארץ וכל יצר כו' שפט לדין למחוק כל היקום עד רמש ועוף כו'. הרי אנו רואים שמטעם וסברא א' שהוא מה שיצר לב האדם רע כו' נתהפך מדין לזכות ואמר דאין לשפוט לקלל האדמה בעבור האדם. ועכ"ז האדם נתקלל וכמ"ש בתחלה לא ידון רוחי באדם כו' והיו ימיו ק"כ שנה כו'. (וגם זה נהפך לחסד וזכות ע"י קרבן נח שהרי גם בדורות שאחר המבול מנח עד האבות ושבטים האריכו ימיהם הרבה יותר מק"כ שנה כמבואר בתולדותיהם ששם בן נח חי ת"ר שנה ובנו ארפכשד חי ד' מאות ול"ח שנה. וכן בנו שלח חי תל"ג שנה כו' רק שנתמעט מעט מעט עד ימי תרח היו רק ר"ה שנה. וימי אברהם קע"ה שנה. וימי יצחק ק"פ שנה. ויעקב חי רק קמ"ז שנים כו'). (ומשה חי ק"כ שנים לבד וזה יפלא מאד דמי גדול בנביאים ממשה שדבר ה' בו פא"פ כו' ולא חי רק ק"כ שנה. ואיך אמר לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם (גי' משה) כדאי' במדרש רבה פ' בראשית ארחב"פ אפי' נח שנשתייר מהם לא שהי' כדאי אלא בשביל משה שיצא ממנו שנאמר (בראשית ו, ג) בשגם הוא משה חושבנא דדין כחושבנא דדין רבנן אמרי מהכא והיו ימיו מאה ועשרים שנה ומשה חי מאה ועשרים שנה ע"כ). ומוכרח לומר שנהפך מדה זו מדין לחסד. ואמנם ההפרש הוא בין בחי' הפנימית לחצוניות דבבחי' התיקון דאדם דשם מ"ה דמשה בפנימיות דתורה נעשה כל בחי' יח"ע למעלה שעי"ז דוקא ידון רוחי באדם ולעולם דוקא שהוא מ"ש במשיח (תהלים כא, ה) חיים שאל ממך נתת לו בבחי' נצחיות דאא"ס. אבל בחצוניות למטה עכשיו נתמעט האור והיו ימי משה ק"כ
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.