נג, א

בתו"מ ביח"ע פנימית דאו"א בק"ש שנעשה ע"י שתים לפניה כנ"ל אבל בחי' ומדרגה די"ח בחשאי הוא למעלה הרבה גם מיחוד פנימי' דחו"ב שבק"ש (שאע"פ שהתפל' מדרבנן שהרי היא בח"י חוליות שכולל כל קומת האדם שמחבר מוח שבראש לרגל שהוא בבחי' המקיף דיחידה בחי' מ' דצלם כו') (כידוע דעיקר התפלה הוא להמשיך ר"ר העליוני' מבחי' רעוא דכ"ר שבעצמו' הכתר שלמעלה ממשפט התורה דהגם שאינו ראוי ע"פ החכ' ורצון שבתורה לפרנסה ורפואה וכה"ג מ"מ יהי רצון חדש מרעוא דכ"ר כו'). וזהו שרש ענין י"ח שהוא בבחי' הביטול העצמי שבבחי' דומם העצמי שלמעלה מהתפשטות דחו"ב אפי' במקור השכל וע"כ א' אד' שפתי תפתח כו' שאין מלה בלשוני כלל אפי' בחשאי רק אתה שפתי תפתח כו' להיותו בביטול כל עצמות הנפש ממש (כי הרי ענין הדבור בלחש מצד עצמו כמו המרחש בשפתיו בטרדת עומק העיון זהו שעולה לשרשו בכח המשכיל מקור החכ' שנק' אדם אבל בי"ח כל בחי' הדיבור דאדם בטל לגמרי בביטול העצמות ומה שמדבר בחשאי זהו ממילא בלתי כח עצמו כלל רק אתה שפתי תפתח כו' וכמו בחנה שהיה שפתיה נעות ממילא מצד בחי' המקיף דיחידה שבנקודת פנימית הלב כמו צעק לבם בצעקה הפנימי' כו' כי נעשה בבחי' דומם לגמרי כמו שא' בזהר דקול דממה דקה דא צלותא דבחשאי דתמן קאתי מלכא כו' כמו שא' שיכנס שיעור שני פתחי' כו' כאסתר שנפלה לפני רגליו כו') והוא מצד עוצם שפלות ומרירות הנפש עד שאין בה התפשטות כלל ונעשית כנקודה א' כמו שהיא בעצם הנפש שלמעלה מן השכל וגם למעלה מן הרצון והתענוג כמשתחוה לארץ לפני המלך שנתבטל מכל חושים הפנימיים וחיצונים כו' וכה"ג (וע"כ יש בכח התפלה להמשיך מעצמות א"ס ב"ה שלמעלה מן התו"מ כנ"ל) וזה נעשה ע"י קול החיצון יותר שבפסד"ז שמדבר בשיר דמלאכים דעשיה וצבא השמים שלמטה מן השרפים וחיות דבריאה ויצירה דזהו הכלל בכ"מ דנעוץ תב"ס בחיצוניות היותר מהכל שבזה יומשך מבחי' העצמות דא"ס שלמעלה מע"ס דאדם פנימי' דתו"מ שבתפלה דתמן קאתי מלכא עצמו דנק' חד ולא בחושבן י"ס ולאו מכל אינון מדות דאדם כלל וד"ל:

(כט) וזהו שא' שיסדר שבחו ש"מ ואח"כ יתפלל דתפלה בפסד"ז תליא דוקא וק"ש בשתים לפניה משום דעיקר ק"ש ביחודא עילאה דאו"א ומדות בא"ח דלי"ת דאחד להמליכו בו"ק מעלה ומטה כו' כידוע וזהו ע"י העלאת מ"ן דאוי"ר דמלאכים דבריאה ויצירה בשכל ומדות בחיצוניו' הקול שבדבור כנ"ל אבל התפלה שרשה בעצמות המאציל ממש שלמע' מבחי' אדם מדבר ע"כ לא יגיע לו העלאת מ"ן דדבור אדם כלל גם לא ברצון ותענוג רק בבחי' ביטול העצמות ממש שנק' דומם ממש כנ"ל (וכדוגמא שא' בקי"ס ואתם תחרישון לגמרי לא תתעוררו מידי לפי שהיה שם גילוי אור העצמות כידוע) וזהו ענין אד' שפתי כו' ששם הוא בחי' הביטול העצמי ממש שאין שם בחי' דבור כלל רק כריעות והשתחוואות הגוף דוקא ולא יגיע לשם ביטול הנשמה במוח ולב אפי' בעומק