יג, ד

זהו בחי' הישות ושלימות שבכל מדה ומדה וכמו ב' מלכים שא"א שישתמשו בכתר א' מפני ישות של כל א' שלא יסבול זולתו כלל כו'. וזהו בחי' ס"ג אותיות ג"ס כו' כידוע שהשבירה הי' בבחי' ס"ג במדות דז"מ שנאמר בהן וימלוך וימת וכל מלוכה היא בתוקף גדול וישות וגסות שאין דבר זולתו שישלים אותו. ע"כ לא יתחבר עם דבר זולתו כמו שנראה במדות המל' שלא יסבול דבר זולתו רק לבדו ימלוך וישלוט ולזאת א' וימלוך כלו' אנא אמלוך לבדו בלי שיתוף וחיבור ממדה מזולתו כלל. וע"כ בשעה שמלך זה לא מלך זה וכמ"ש וימלוך תחתיו כו'. (וזהו הנק' רבוי האור שהוא תוקף האור וחזקו ביותר וישות שלו והכלי במעוט לפי שלא באה המדה בהתחלקות כלל. ע"כ נפלו הכלים שהן האותיות בבחי' פיזור למטה כמ"ש במ"א. כמו עד"מ מתוקף אור עומק השכל בכלי המוח הקטן שלא יוכל הכלי לסבול ויתבלבלו האותיו' ויתפזרו ונעשים צרופים אחרים לגמרי כמו החלומות כו'). (וז"ש עד דלא הוה מתקלא שהוא בחי' התיקון דשם מ"ה דא"ק כו' לא הוו משגחי' אפין באפין כו' ונק' ענפי' מתפרדי' כו' וכמ"ש ומשם יפרד כו'). אך אח"כ בא בחי' התיקון דשם מ"ה דאדם שנק' יושר שבא בבחי' ההתכללות דקוין בב' הפכים דחו"ג מצד שבא כל מדה ברבוי התחלקות מי' לי' כו' ברבוי הכלים ומעוט האור שמזה דוקא בא בחי' רבוי ההתכללות מכל ההפכים בכמה אופנים שונים כנ"ל. במשל רבוי מזיגות והרכבות דאש ומים שמתכללים יחד כמו גבורה שבחסד עם חסד שבגבורה כו'. והוא ע"פ שליטת כח החכ' שהוא שרש התיקון שכל מדה יוכלל עם היפוכה דוקא כמדת החסד יוכלל מכח הדין והדין מן החסד ע"כ יוכלו להתכלל מחסד ודין כא' ממש מצד שכל וטעם א' שיחייב החסד הוא עצמו יחייב הדין ושניהם ישכנו כא' באופן כך יהי' החסד ובאופן כך יהי' הדין שנק' מיצוע כנ"ל. ואינם סותרי' זא"ז כלל כנ"ל בענין השמחי' ביסורים כו'. וכמו שאנו מוצאי' בבחי' המדות דמע"ב שתחלה היו בבחי' המדות דתוהו שאין שליטה לדין בחסד ולא לחסד בדין כלל ואח"כ נעשה בבחי' התיקון שהוא בחי' ההתכללות מחו"ג כא' והוא בזמן המבול (שהי' באלף הב' שהוא בבחי' הגבורה כנ"ל) שא' וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו ויאמר ה' אמחה את האדם כו' עד רמש כו' כי נחמתי כי עשיתם. וזהו תוקף כח מדת הדין ביותר עד שגם רמש ועוף כו' כי נחם אשר בראם. ואע"פ שבתחלת וסוף מע"ב ביום הו' א' וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. שהוטב מאד בעיניו כל הברואי' והאדם בפרט יותר מכולם. זה הי' מבחי' עוצם כח ואור החסד שאין בו בחי' דין כלל וכלל רק טוב וחסד. (ובפרט ביום הו' שכלול מהכל מכל אשר עשה כו' שנעוץ בתחלה ביום הא' כמ"ש על האור כי טוב). ואמנם זהו הי' מצד האדם שנברא בצלם אלקים שהשלים הכל. והוא בחי' התיקון שאחר בחי' התוהו דימים הקודמים שכל יום בא בהתחלקות מחבירו שבהמות וחיות הן בבחי' התוהו. וא"כ אין ראייה ממ"ש ביום הו' והנה טוב מאד. אך זהו בכללות