קלד, ב

שבאו באותיות מצומצמות במספר כמו כ"ד ספרים כו' שזהו המשכת האורות בכלים בבחי' ירידה דאו"י כנ"ל אבל אותיות הללו הן בחי' כלים ואותיות עצמיים ופנימיים שמכילים ומגבילים לכל בחי' האור דח"ע הנבחר ונברר בבחי' פנימיות ותמצית דוקא כנ"ל כמ"ש (משלי ל, ה) כל אמרת אלוה צרופה כו' (ולא באותיות דטה"ע שהן לצורך שפע העולמות) וע"כ כל הקורא בתורה שבכתב כקורא בשמותיו העצמיי' ממש שמכילים לבחי' אור אמתת עצמותו ית' כמו שהוא בבחי' הפנימיו' ועצמיות שבו שנק' ואמת הוי"ה (תהלים קיז, ב) והוא בחי' היושר (שם צב, טז) כי ישר ה' כו' וע"כ נק' התורה (יהושע י, יג) ספר הישר כנ"ל) כמ"ש אשר יקראהו באמת באמת דאותיות דהתורה קוראים לאמתת אור העצמות וע"כ לע"ל א' באורך אור דתורה הפנימית ועצמי' כשיבא אור זה בשלימו' הבירור דאו"ח נראה אור עצמותך ממש (כמשי"ת) וזהו שנק' פנים מאירות באור העצמות דא"ס ממש כאור המאיר בהבהק' יתירה כמו שהוא בעצם הגם שהוא מלובש בכלי כאור המאיר בזכוכית בהירה מאד או אבן טוב הזך ובהיר בתכלית כמו אבן השהם (שהוא אותיות משה צ"ע שנא' בו (שמות ב, ב) כי טוב הוא בעצם כי מן המ"ע נמשך בבחי' הבירור דחכ' דתורה אור הנבחר כמו שאו' הבוחר בתורה ובמשה עבדו וישראל כו') וכמו במ"ת שבאור פניך ממש נתת לנו אע"פ שהיה קול אלקים מלובש באותיות עכ"ז נק' פנים מאירות בלי צמצום והעלם כלל וכלל להיותו בחי' כלל עצמיי ממש (וכמ"ש אז ראה ויספרה כו' (איוב כח, כז) ל' אבן ספיר מתחלת הווייתו) והן אותיות דכ"ד ספרים דאוריי' שהן במספר מכוון בקרי וכתיב כו' לא יוסיף ולא יגרע לעולם כמ"ש אל תוסף כו' כי גם נו"כ דבר ה' דבר בם כאותיות התורה שנאמרו למשה בסיני וקדמו במח' ח"ע הקדומ' וזהו (ישעי' מ, יב) מי מדד בשעלו מים מים דאורייתא שנמדדו בקצבה ומדה דוקא להיות שנשאבו מים החכ' הקדומה בבחי' בירור המובחר והתמצית דוקא וזהו ותמלא כדה כו' כמו ששואבין בכד קטן מים הגדול ששואב מים הצלולים ונקיים המתוקי' וטובים הנבחרים דוקא וכך מי החכ' דתשב"כ נק' מיין צלילין מיין מתוקין (תהלים יט, יא) מתוקים מדבש כו' (כמו מבחי' עה"ח כמו (שמות טו, י) ויורהו ה' עץ כו' וימתקו המים המרים שבכחם להמתיק גם לגבו' קשות לגמרי להפוך מרירו למתיקו כו' שזהו שנק' תורה של חסד לטהר גם את הטמא כנ"ל וכמ"ש (איוב יד, ד) מי יתן טהור מטמא לא אחד בחי' יח"ע דתורה וזהו אור ירידת ההמשכה דח"ע דתורה שנק' פנים מאירות הנבחר ונמשך ומתלבש באותיות להאיר בח"ת שהיא תשבע"פ שנק' פנים מסבירות שז"ש ח"ע דאתמשך בח"ת כמ"ש חכמות בחוץ כו' וענין פנים מסבירות דתשבע"פ הוא ענין בירור השני הנ"ל שבא בנסיון לאחר שכבר הוברר בשכל שהוא שלימות הבירור כנ"ל והוא הנק' בירורים דאו"ח בכלל ובאור הענין ידוע שזהו כמו הברקת האור נקודת השכל מכח המשכיל הגם שבא בבחי' בירור בנקודה די' הרי הוא בבחי' אין והעלם עדיין עד שבא לבחי' יש בהשגה דבינה שהוא כח ההסבר