יג, ג

לקצה כמו לקבל היסורים כשמחה והחרפה כשבח ועוני כעושר וכה"ג ויהי' לבו ברשותו תמיד להתהפך בכל הדברים מצד השכל לסבול ההיפוך מטבעו כמו מתכלית הדין לתכלית החסד כו'. משא"כ קשה כארז הוא היפוך זה ממש. כמו הארז שהוא קשה מאד ולא יזיזו אותו כל הרוחות שבעולם אפי' במקצת כך מדותיו קשים וחזקים ביותר שבהתעוררות המדה הגופנית לא תזוז ממקומה אפי' במקצת ולא יוכל לסבול המנגד שלה כלל אף בכל שהוא כמו שלא יוכל לסבול החרפה והיסורים כלל בשום צד כי לא יוכל לשלוט בלבו לקבל היסורים כשמחה והחרפה כשבח כלל אדרבה יבעט ויקצף ביותר כו'. וזהו מצד שמדותיו בקו א' לבד ושולטים על השכל כו' ע"כ לא ימצא באיש כזה שקשה כארז במדותיו ענין ההתחברות דב' הפכים כחסד ודין או כולו חסד או כולו דין מאחר שלא יתחלשו המדות אצלו מכח השכל כלל אלא כל מדה בתקפה בלי יהופך ויכנע למנגדה כלל ע"כ א"א לו להתהפך מדבר להיפוכו כלל. ולזאת בשעת כעסו וקצפו לא יחוס ויחמול כלל ובעת חסדו וטובו אין רוגז ודין כלל כו'. וכן מאהבה לא יהופך לשנאה ולא משנאה לאהבה כו'. וזהו שיש בנ"א שעברתם שמורה לנצח ולא יוכל למחול למי שפשע כנגדו כלל וכלל שלא יוכל להיות מעביר על מדותיו כלל מפני שהוא קשה כארז. אבל מי שרך כקנה מיד יעבור על מדותיו וימחול ויסלח למי שפשע נגדו ונוח לרצות מיד מטעם שליטת השכל על המדות שמתחלשים לסבול היפוך טבעו כנ"ל וד"ל. (וזהו עיקר ההפרש בין בחי' מדות דתוהו לבחי' המדות דתקון כמשי"ת). והוא מה שרמזו (תענית כה, ב) במעשה דר"א הגדול שלא נענה בתפלתו ור"ע תלמידו נענה לא מפני שזה גדול מזה אלא מפני שזה מעביר על מדותיו כו'. ששרש נשמת ר"ע היא מבחי' התקון יותר מר"א כי כל התושבע"פ דמשנה ותלמוד מר"ע הי' לה' תלמידיו ר"י ור"ש כו'. דכולהו סתימת' אליבא דר"ע כו' (סנהדרין פו, א) והתורה היא מבחי' התיקון כמשי"ת. וע"כ הי' מעביר על מדותיו שזהו סי' לבחי' מדות דתיקון שהיא החכמה שבמוח ששליט על הלב כו' כנ"ל וד"ל:

(כב) והנה הנמשל מכל הנ"ל יובן ג"כ למעלה בהיות ידוע בבחי' אדם העליון דאצילות שהוא בבחי' התקון דשם מ"ה כו'. והוא בא בבחי' מיעוט האור ברבוי הכלים שהוא בחי' פרצוף אדם. אבל בחי' התוהו שקדם לבחי' התקון הוא בבחי' שם ס"ג דבחי' נקודים כו' שהאור בריבוי והכלי במיעוט. דהיינו שאין במדות רק כמו שהן בעצם בלתי מתחלק לחלקים כלל כנ"ל במדות העצמיים שלא יוכל השכל לשלוט בהם כלל אדרבה הן גוברים על השכל להיות שהן בעצמות הנפש יותר. וכך הוא בבחי' מדות דתוהו שהן בבחי' העצמות דאור הכתר (שנק' ימי קדם מקדם לחכמ') שהן אורות תקיפי' וחזקי' ביותר. (כענין קשה כארז) ומסיבת זה לא הי' בהן בחי' היחוד וההתכללות כלל. אלא אדרבה כל מדה לא תוכל לסבול היפוכה המנגדה כלל. (כמו אש ומים כמו שהן בעצם כנ"ל). וכעצם מדות החסד שאין בו דין כלל ועצם מדה"ד שאין בו רחמים וחסד כלל. וזהו מצד עוצם תקיפות וחוזק של המדות להיותם בבחי' נקודות דכתר שהוא בחי' העצמיו' שלהם. וגם