יג, ב

לשנאה. וכן כל מה שיתאוה בלבו יהפוך השכל מטוב לרע ומרע לטוב. וכן במדות דחסד ודין הכל כפי השכל לעשות נגד טבעו כאילו שוין אצלו ב' הפכים דחו"ג. וע"כ ע"י השכל יוכלו להתחבר ג"כ ב' הפכי' במדו' הטבעיים במקום א'. וטעם הב' לפי שהשכל בא בטעמי' וסברות רבות בכמה אופני' שונים עד שיכול השכל לחייב דבר א' שיהי' בו ב' הפכים ממש כמו שיחייב השכל האהב' וחסד מטעם זה ומאותו הטעם עצמו ימצא השכל שנאה ודין ויסבול ב' ההפכים יחד ואינם סותרים זא"ז כלל. כי יש מקום בשכל מחסד לדין ומדין לחסד. וכן לאהוב דבר מה מטעם זה ובאותו טעם עצמו יש סברא שישנא וירחיק מדבר זה דהיינו באופן כך יאהוב ויקרב ובאופן זולת זה ירחיק וישנא כו'. וכן בחסד ודין והוא המיצוע והמזיגה שעוש' השכל מב' הפכים לפי שמחלק השכל כל מדה ומדה עד שנמצא בה מהיפוכו המנגד כו'. והוא ענין א' עם טעם החלישות של המדות לגבי השכל לפי שמתחלשים מעצם תקפם מחמת השכל עד שמתמזגים דבר עם היפוכו כנ"ל וד"ל:

(כא) ויובן כל זה בדוגמא ממה שמצינו במארז"ל (שבת פח, ב) בענין השמחים ביסורים שומעי' חרפתם ואינם משיבים עליהם או' ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. ויש להפליא בזה איך יוכל להיות ב' הפכים כאלה שמחה ויסורים כא' בלב אחד. שבודאי אין הכוונה במה שא' שמחים ביסורים שיהי' רק שמחה עד שלא יהיו לו ליסורים כלל כי א"א שיהפך הטבע לעשות מיסורי' שמחה ועונג (ואף על פי שמברכים על הרעה כמו על הטובה היינו שמקבל באהבה ונותן ברכה ע"ז. אבל יסורים וצער הן אלא שמקבל וסובל' ברצון כו'). אלא מחמת כח האמונה ודעת אלקים שיש ביסורים טובה בהעלם וכח השכל שולט במדת הטבעי' עד שיהי' מקבל היסורים בשמחה דהיינו שיהיו לו היסורים כשמחה ממש והוא ענין התחברות ב' הפכי' צער ושמחה יחד מצד כח השכל שמוצא ביסורים שמחה שהוא טובה לנפשו כי יש חסד בכח הדין שהוא חלישות המדו' הטבעיי' מחמת שליטת כח השכל. וכן שומע חרפתו וסובל שמצד כח השכל ואמונ' האלקי' מקבל החרפה באהבה ורצון. וכמ"ש דוד (ש"ב טז, י) כי ה' אמר לו קלל את דוד כו'. כי יש בזה טובה גדולה לנפשו עד ששוה אצלו החרפה עם השבח כאילו שבחו. ונמצא יש כאן חיבור והתכללות ב' הפכים יחד חרפה ושבח שהחרפה מקבל ברצון כמו השבח וכן היסורים כשמחה כו'. כי עפ"י כח שליטת השכל מתנהג במדותיו בבחי' ההשתוות להשוות היסורים כשמחה וחרפה כשבח כו' וד"ל. וכן מי שיכול לקבל העוני והדוחק במזון להסתפק בתכלית הצמצום ושמח בחלקו כמו שהי' לו הון רב אעפ"י שהוא נגד הטבע אבל ע"י השכל ישתווה אצלו העוני כעושר ממש כו'. וזהו מחמת שיש בכח השכל להטות המדות מן הקצה לקצה כמו מתכלית האהבה לתכלית השנאה ומתכלית שנאה לאהבה מצד הטעם ודעת שיש בזה שמחליש כח הטבע שבמדות שלא יהיו בתקפם כו'. וכללות הענין הזה הוא נכלל במא' שא' לעולם יהא אדם רך כקנה ולא יהי' קשה כארז. פי' רך כקנה שמדותיו הטבעיים יהיו רכים וחלושים ע"פ שליטת כח השכל להטותן לכל צד מן הקצה