נב, ב

(כד) אך א"כ עדיין אינו מובן מה שהדבור בחשאי בתפלה דאם הביטול בחיצוניות יותר גדול מן הביטול הפנימי דשכל ורצון ומדות גם בדבור צריך להיות בחיצוניות שבו דוקא שהוא בקול רם ולא בחשאי שיש יתרון מעלה בחיצוניות דקול רם יותר מביטול דפנימי' הדבור בחשאי מטעם כלל הנ"ל ואיך אמר דיסדר שבחו ש"מ בקול רם ואח"כ יתפלל בלחש דוקא כו'. אך הנה יש להקדי' שרש ענין הדבור בב' מדרגות שבו פנימית וחיצוניות שזהו בחשאי או בקול רם דהנה ידוע שיש בדבור חומר וצורה בחי' החומר שבו היינו בחי' גופי חומר האותיות שיוצאי' בהבל קול הגרון שיוצא מהבל הלב החיצון שמורכב מאמ"ר גשמיי' כמו אחה"ע מהגרון וגיכ"ק מהחי"ך כו' ובחי' הצורה של הדבור הוא בחי' רוחניות שלו שמאיר באותיות הדיבור והוא כמו השכל שבמוח שנמשך בצירופי אותיות הדיבור כאשר מצטרפי' מה' מוצאות הפה לפי אופן המח' והשכל דוקא כידוע או אור המדות שבלב שמאירים באותיו' הדיבור כידוע ונק' נפש המדברת נפש השכלית כידוע שזהו בבחי' צורה שבדיבור הרוחני ששרשו מבחי' מוח החכ' דוקא כידוע דאבא יסד ברתא כו' כמו שרואים שא"א לצרף האותיות בה' מוצאות כ"א עפ"י מקור השכל שממנו נמצא מציאות הדיבור הרוחני דאדם שנק' רוח ממללא נפש המדברת שזהו עיקר בחי' אדם שנק' מדבר כידוע וע"כ התינוק קודם שיאיר בו אור מקור השכל לא יוכל לצרף אותיות הדיבור כו' וזהו מצרף לחכ' מצרף דאותיות בחכ' דוקא אך שרש גופי האותיות שהוא בהבל החיצון שבקול היוצא מהגרון הוא למעלה מן החכ' שבמוח הגם שנמשך בהבל החיצון שבלב כי שרשם הוא בפנימי' ועצמות הנפש שנק' פנימית הכתר (ולמעלה גם מן הרצון ותענוג המתגלה בדיבור שאינו רק עפ"י הארת השכל בדיבור ונק' עונג מורכב בשכל כו' אבל עונג שבהבל הקול בחומר הדיבור שם הוא מבחי' עונג העצמות שבנפש עצמה כמו שיר וניגון שנק' שיר פשוט כנ"ל וד"ל) וכידוע ומבואר בלק"א שיש כ"ב אותיות קבועי' בנפש עצמה דוקא והן כ"ב אותיות שיוצאים במורגש בכלי המבטא בה' מוצאות הפה שזהו שהתינוק אין יכול לומר אותיות כאבא ואימא בלא צירוף ומי הוא המצרפן אם אין בו מח' ושכל כלל אלא ממילא נעשה הצירופי' בכלי המבטא מאותיות העצמיי' שבנפש שזהו למעלה הרבה מצירופי האותיות שעפ"י השכל ומח' הנ"ל כמ"ש במ"א וד"ל וא"כ הרי מובן מזה עכ"פ שיש שרש ומקור לחיצוניות הדיבור יותר מפנימי' שלו שהוא בכתר שלמעלה מן החכ' כנ"ל וד"ל:

(כה) וזהו הטעם שאנו רואים שיש יתרון מעלה בקול רם שבדיבור בפסד"ז יותר מפנימית הדבור בחשאי בי"ח כנ"ל שזהו הטעם שצריך לומר פסד"ז קודם התפלה בלחש כו'. דהנה ידוע שגם בבחי' צורה שבדיבור יש ב' מדרגות פנימיות וחיצוניות והוא דמה שיש בדיבור הבנת השכל מצירופי' דאותיות המחשבה זהו רק בחי' חיצוניות השכל שבחיצוניות בינה שנק' הסבר כנ"ל (וכן מחיצוניות המדות חו"ג שבלב כו') שכל שמבין השכל בטוב טעם בהסבר יותר יותר יאריך