כד, ד

מטה כלפי חסד מתלבש באותיות המצטרפים מה' מוצאות כמו אותו השכל שמוליד יראה או מדת הדין הכל באותיות דה' מוצאות וכמו אותיות דאחה"ע מהגרון מתלבשים בהם כמה מיני שכלים הגם שהן הפכיים מחו"ג אותיות אחת להם (וכן ממדות שבלב חג"ת מתלבשים באותיות הללו והאותיות א' הן). ואע"פ שגם האותיות מתהווים לפי אופן השכל דוקא שזהו לפי אופן אותיות המחשבה אם של אהבה או יראה כו' חו"ג כידוע. זהו רק באופן הצירופים לבד ולא שעיקר מציאותם מתהווה מן השכל (או המדות) כי האותיות הן מהות בפ"ע בחי' הבל קול בעלמא שיוצא מה' מוצאות כו'. (ואף על פי שיש ב' מדריגות דחג"ת גם באותיות כמו אותיות שעטנז גץ בדק חיה כו' מ"מ הרי מצטרפים יחד להיות כלים לכמה מיני שכליים ומדות הפכיים לסבול כולן בשוה כו'). (רק מה שנק' רוח ממללא נפש המדברת שזהו באותיות הרוחניים שבנפש עצמה הוא בחי' כלי לבחי' המדבר ממש שלמעלה גם מבחי' החי וכמשי"ת בסמוך) וה"ז כמשל הכלי שמקבלת בתוכה כמה מיני משקים הפכיים כמו יין ושמן וחלב וכל שאין הכלי מתייחסת בערך אחד עם המשקה שבתוכה רק שהכלי היא בית קבול להכיל מה שבתוכה יהיה מה שיהיה אם משקה או אוכל וכסף וכה"ג והכלי אחת היא כו'. וכך הן האותיות הגם שהם מקבלים בתוכם אור השכל והמדות אבל אינם מתייחסים כלל בעצם לאור השכל (ומדות) שלא מן השכל נולד עיקר מציאותם רק שמתלבש בהם השכל לבד (אע"פ שמבואר במ"א שכל שכל הנולד ממקורו מתהווה עמו אותיות כפי אופן אותו השכל במחשבה שיחשב וממילא ידבר כך בדבור היינו רק לעשות אופן הצירופים שבדבור כנ"ל. ומשום דאבא יסד ברתא כנ"ל וכמשי"ת) אבל גופי האותיות הן בחי' דומם (ועכ"ז מתיחס הדבור דאותיות עצמן עם המדות שבלב משום שיוצאים מהבל הלב שהרי דברים שיוצאים מן הלב כו' שהתפעלות האהבה מתלבשת באותיות הדומם להיות פועל בלב זולתו שמזה נראה שיש ביניהן קירוב וערך. והיינו מצד קול הדבור ולא מצד האותיות עצמן שאין בהם מצד עצמן צמיחה והתפשטו' כלל. ומה שירבה הדבור ע"י ההתלהבות שבלב או בהתגברות השכל זהו רק ענין רבוי הכלים או מעוט הכלים כמו שעד"מ לשטף מים רבים צריכים כלים רבים יותר לקבלם אבל אינם מתיחסים כלל עם עיקר השכל והמדות כו' וד"ל):

(לד) והנה עכ"פ הרי מובן מזה שבחי' הדומם באותיות הדבור אינו מתיחס כלל עם השכל לפי שרחוקים זה מזה בערך כערך ריחוק הדומם הגשמי מן ערך החי ממש. ובזה יובן הטעם במה שגוף האדם שהיה בחי' דומם עפר ממש שלא נתלבש בו בתחלה מבחי' נפש החי כשאר בהמות וחיות לצאת עם הנפש חי כאחד כמו שהי' ביציאת הבע"ח אלא נפח באפיו נ"ח דוקא שהוא בחי' מדבר דוקא לפי שא"א שישתתף ויתחבר בדומם מבחי' החי מפני שהדומם שפל מאד בערך וסוג גשמי מאוד והוא רחוק מאוד בריחוק הערך ביותר לגבי בחי' החי עד שא"א שיתחבר ויתלבש בו להיות בו בחי' צורה לחומר כלל כנ"ל. משא"כ בחי' צומח דגוף הבהמות