קב, ב
מח"ס למחול ולסלוח גם לעוברי רצונו אע"פ ששרש התו"מ הוא בפנימי' דח"ס שהוא הטעם כמוס לרצה"ע שבאו ג"כ בב' קוין דימין ושמאל ה"ח דמ"ע וה"ג דל"ת שזהו חו"ג דכתר שהוא אנכי ולא יהי' לך כידוע ומבקשי' שיסלח וימחול גם לעובר פנימי' רצה"ע מצד הר"ר שברדכ"ר הנ"ל שביכולתו להכריע לקו השמאל דח"ס לימין להיותו למעלה מהתחלקות דחו"ג דתו"מ ולא לאגברא ימינא לבד אלא גם שיהפך כח השמאל גם הוא להוסיף כח בימין והוא מה שזדונות עצמן נעשים זכיות דהיינו מה שהקללה דל"ת עצמה נהפך לברכה שזהו קטיגור עצמו נעשה סניגור כנ"ל בענין קללה דבלעם כו' והוא ע"י התשובה דוקא שנהפך הרע עצמו לטוב כידוע בענין טוב מאוד זה מ"ה שנהפך לחיים שיותר גדול מחיים עצמו וזהו ימינך ה' ב"פ א' לאגברא ימינא לבד שהוא ההכרעה לבד והב' תרעץ אויב כאשר השמאל דכח הדין עצמו נהפך להוסיף כח בימין בתוס' יותר מכח הימין עצמו שאז תרעץ אויב ובזה יתפרש יהי רצון מלפניך שיכבשו כו' שיהפכו הדינין להוסיף כח בחסד שזהו לאכללא שמאלא בימינא ולא רק לאגברא ימינא כו' (אבל עדיין דבר זה צריך ביאור למה יהי' כח לפנימי' הכתר רק להפוך כח השמאל שיוכלל כל עצמו בימין בלי נטי' להיפוך שכח הימין יוכלל בשמאל מאחר שהוא למעלה משניהם זה הטעם יחייב ג"כ שיכול להכריע מחסד דימין לשמאל ולהפכו ג"כ שיוסיף כח בשמאל כו' ולמה יכריע ויהפוך הכל משמאל לימין ויתבאר זה בסמוך). והנה לפ"ז הרי יכול להיות מכח ומקור העליון שלמעלה מהתחלקות הרצון נטי' מרצון לרצון היפוכו גם להיות היפוך הרצון של חסד לדין וכמו שאנו רואים להיפוך מסליחת העונות שיגבר כח הרצון של דין ורוגז על הרצון של חסד עד שלא יועיל זכות דתו"מ ולא הרחמי' כלל כמו (תהלים צ, יא) מי יודע עוז אפך כו' (וכיסורי אורך הגלות שלא יעלה זכות דתו"מ ולא זכות אבות כלל כמו (איכה ה, כב) כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד כו' שמחמת כח הקצף יוקטן כל החסד וטוב ויהופך הכל לחוב כמו בהיפוכו מדין לחסד כמו (ישעי' א, טו) ובפרשכם כפיכם אעלים עיני כו' וא"כ הרי יש שרש בבעל הרצון עצמו שיטה גם עצם רצון הפשוט הנ"ל מדין לחסד ומחסד לדין ולזה מבקשי' יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך כו' ומאין יהי' רצון זה להכריע משמאל לימין דוקא מאחר שיכול להיות להיפוך ממש כנ"ל אך צריך להקדי' תחלה מהו שרש ענין ב' הכרעות מלמעלה מן הרצון להכריע מרצון לרצון היפוכו הנ"ל:
(כד) ויובן זה בתוס' טעם בהקדמת ענין א' שאנו רואים בטבע האדם שיוכל להתהפך תמיד מחסדי' לגבורות ודינין ומדינין וגבורות לחסדים גם בנקודת הרצון שבנפשו ממש שלמעלה מן השכל והטעם כמו באב לבנו או לאוהבו הנאמן כנפשו ממש שבודאי אהבתו לבנו שהוא יוצא חלציו טבעית ועצמית וכן עצמיות התקשרותו אל אוהבו הנאמן לו ביותר והנה אנו רואים בחוש שמצד אהבת האב לבנו ואוהבו כנפשו ישפיע להם תמיד בעין טובה להטיב להם בכל מילי דמטיב לנפשם מכל אשר לו בלי גבול ומדה כלל ולא
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.