כג, ג

קטן שמדותיו קטנים בעצם וחלשים מאד בעצם מהותם שהרי התפעלות אהבתו רק בענינים קטנים מאד ואע"פ שתתפשט ותתלהב האהבה ותשוקה לדבר מה שחומדו קטנה היא וחלושה מאד בעצם מהותה שהרי תומ"י יופסק אור התפעלות אהבה שלו ואין לה תוקף כלל וכלל ואין התפשטות זו נק' רבוי וצמיחה כלל מפני שבעצם מדותיו הוא בבחי' הקטנות אבל כשיגדל כח שכלו שיגדלו מדותיו עמו כנ"ל בפי' לפי שכלו יהולל איש הרי נעשו מדותיו גדולים וחזקים בעצם מהותם וגם בהתפשטות שלהם שהגם שתחלתם בבחי' התפעלות בקטנות הולכים ומתחזקים ביותר כנ"ל. וע"כ עכ"פ ה"ז בבחי' צומח ממש כעץ השדה ממש שהעץ יצמח ויגדל מן הקטנות והולך ומתחזק כל שיגדל יותר כו'. (ומבואר למעלה שיש עצים ואילנות קטנים וגדולים בעצם מהותם לאחר שלימות גידולם כו'. וכ"ה במדות דאדם אין אחד דומה לחבירו במדותיו בעצם מהותם כו'. ויש אנשי מדות גדולים בעצם ואנשי מדות קטנים בעצם כמ"ש (במדבר יג, לב) וכל העם אשר כו' אנשי מדות (ואם כי פשוטו אנשים בעלי קומה במדות גדולות הכל אחד דהא בהא תליא שזהו בחי' צומח שבחי כנ"ל):

(כט) והנה מאחר שנתבאר שהמדות הן בבחי' צמיחה ממש כעץ השדה. הנה יובן מזה שהן דומין לעץ השדה ממש שהעץ הרי יניקתו בארץ שמשם יצמח ושרש צמיחתו טמון וצפון ונעלם בשרשיו שבארץ ומובלע שם בהעלם גדול ואח"כ יוצא לידי גילוי בצמיחותו. וכידוע ששרש שרשי יניקותיו מובלעים בארץ בהעלם ומשם יוצא לידי גלוי בצמיחה מעט מעט. וכ"ה במדות האדם ממש שעיקר סבת צמיחתם מקטנות לגדלות ביותר כנ"ל הוא צומח מן המוחין דוקא בין בעצם מהותן בין בהתפשטות שלהם כנ"ל. דהיינו ששרשי יניקות חיותם הוא מובלע וצפון ונעלם בשכל שבמוח תחלה ומשם יוצאים לידי גלוי בבחי' צמיחה והתפשטות ורבוי כנ"ל בהתפעלו' הנגלה הולכ' ומתרחבת כו'. וכידוע שכל התפעלות המדות שבלב הן כלולים תחלה בשכל שבמוח ונעלמים שם ואח"כ נולדים ויוצאים לחוץ במהות בפ"ע (כולד הנולד מבטן אמו שתחלה היה כלול במעי אמו וצומח שם מעט מעט בט' חדשים. אך הוא שם בהתכללות בבטן אמו ואוכל ממה שאמו אוכלת כו' (נדה פ"ג). ואח"כ הגם שנולד צריך לאמו ליניקת חלב עד שיגדל בשנים ונק' עבור יניק' מוחין כמשי"ת). ומובן עכ"פ ממשל זה דעץ השדה שגם אחר שנולדו המדות מן השכל כל סבת צמיחתם מקטנות לגדלות הוא מיניקת השרשים דמדות בהעלם השכל שבמוח דוקא כמו ששרשי האילן יונקים בארץ בהבלעה בהעלם ומשם סבת צמיחת' בגלוי מן העלם השרשים כנ"ל וד"ל:

(ל) ולהבין זה בתו' ביאור. הנה אנו רואים בחוש שבהשגה בהתבוננות עצמה יש התפעלות האהבה כלולה בתוך השכל רק שהיא בהעלם שם בלי ניכרת במהות התפעלות מדת האהבה כלל עדיין מצד התגברות אור השכל המושג. ואח"כ יוצאת לגלוי בלב במהות התפעלות אהבה ממש במהות ומציאות נבדל בפ"ע והרי עיקר שרש יניקתה הוא בשכל שמחמתו נתפעל באהבה ומשם סבת צמיחתה והתפשטותה בכל עת.