יא, ד

(טז) והנה אע"פ שמבואר ומובן מכל הנ"ל שהשכל שבמוח שליט ומושל עכ"פ על המדות שבלב. ואמנם אין זה רק בדרך הוראה בעלמא שמודיע ומראה מקום למדות כו'. אבל המדות הטבעיי' נכנעים הן לגבי השכל שבמוח. עכ"ז באמת כח המדות הטבעיים חזק הרבה יותר מכח השכל בעצם מציאותם. והוא לפי ששרש האמיתי להתהוות עיקר עצם מציאותם הוא למעלה הרבה משרש כח השכל שבמוח. (כנ"ל דשרש התהוות החומר גבוה משרש התהוות הצורה ע"כ קדם החומר לצורה בולד בבטן אמו כו'). והיינו בבחי' יחידה שבנפש עצמה שלמעלה ממקור של כח השכל שבנפש שנק' נפש השכלית וע"כ אין כח שליטת השכל על המדות שבלב רק בדרך מעבר בעלמא שהמדות עוברים ע"י השכל להיות רק התפשטות והתגלות שלהם בלבד ע"פ הוראת השכל כנ"ל. אבל לא שיש כח בשכל להפוך עצם טבע המדות כלל וכלל. כי עצם המדות כמו שהן בשרשם בבחי' עצמיות הנפש ממש חזקים ותקיפים הן הרבה יותר גם מכח השכל בשרשו בעצם הנפש. (וכמשי"ת שזהו ענין המאמר דז"א בעתיקא עצמו אחיד כו' למעלה גם מבחי' מו"ס שהוא נק' מקור השכל שאינו אלא בבחי' חכ' שבכתר דא"א כו' וד"ל). ומזה הטעם אנו רואים להיפוך גמור מענין הנ"ל בשליטת המוח על הלב שהרי גם אחר שיורה השכל שבמוח למדות הטבעיי' שיתפשטו ויתפעלו כפי אופן הטעם שבמוח לבד. הנה בהתגברות התפעלות המדות שבלב יבאו לכלל התפעלות גדולה ויתירה הרבה יותר מכפי כח התפעלות שבמוח דהיינו שיתפעלו בלא טעם ודעת כלל רק התפעלות עצמות המדות שבלב כמו שהמה מוטבעים בלב עד שלא יש ביכולת כלי השכל לעצור ולבטל להתפעלות הלב כלל וכלל מפני שגוברים ביותר על כח השכל שבמוח להיותם תקיפי' וחזקים בעצם הרבה יותר מכח השכל כנ"ל. (וכמו שאנו רואים בחוש בכל תאוה וחמדה שבלב הטבעית הגם שתחלתה הי' מעמקות המחשבה והשכל באיכות הדבר הטוב הנאהב והנחמד מ"מ כאשר נמשך לבו בזה בהתפעלו' התשוקה בלב יתגבר ביותר הרבה מכח הטעם ושכל שהי' לו בזה עד שיכול לבא לידי חולת אהבה כמו (סנהד' עה, א) מעשה בא' שהעל' בלבו כו' ולא יש כח בשכל לקרר ולבטל את האה"ר הזאת כלל. וכן במדת היראה ופחד יבא להתפעלות הפחד בלבו הרבה יותר מציור אופן השכל וטעם שיש לו בזה. וכך הוא בשנאה וכעס ורוגז שיגברו בלב הרבה יותר ממדת ושיעור השכל ולא עוד אלא שגוברים ומושלים על כח השכל להטותו לכל אשר ירצו המדות הטבעיים עד שגם כח השכל שבמוח ינטה אחר הלב להשכיל שכל וטעם רק כפי הרצון ותשוקה הגדולה שבלב. וראיה לזה מן השחד שיעור כו' וד"ל. (וע"כ לא היו יושבים בסנהדרין רק זקנים דוקא שכבר נחלש בהם כח המדות הטבעיים ולא יש כח בהם לגבור על כח השכל להטותו מן האמת אלא אדרבה כח השכל גובר עליהם כו' (כמשי"ת). (וגם בעבודה האלקי' אנו רואים שתחלה לא יהי' התפעלות האהבה האלקית רק לפ"ע ההשגה וההתבוננו' באלקות לבד כפי אותו השיעור ישער ויצייר בלב התפעלו' האהבה מורגשת בתשוקה בלב בשר הטבעים. כמ"ש ואהבת את ה' א' בכל לבבך