קא, ג

השכל וטעם א' לדין יהופך לחסד ברצותו לזכות או להיפוך אם כבר חייב השכל וגזר לזכות יהפכנו לדין וחוב אם רצונו בזה ונמצא ברצון תליא מלתא ולא בשכל אע"פ שהשכל וטעם א' הוא וזהו הנק' שינוי בגוף השכל עצמו שיהופך מדין לחסד או מחסד לדין ע"פ הרצון המכריע וד"ל:

(יט) וזהו ענין אמרינו בכלל יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך כו'. ולכאורה איך יהיה ביכולת הרצון העליון להפוך כח השכל וטעם של דין וכעס שבודאי יש חכ' וטעם למדת הדין וכעס שהוא מפני שעברו בנ"י על התו"מ או על ביטול מ"ע וכה"ג ואיך מבקשים שיכבשו רחמיך את כעסך כו'. אך הענין הוא דבודאי יש שכל וטעם לרחמים וחסד בפ"ע ושכל וטעם לדין וכעס בפ"ע ואין בכח השכל של חסד ורחמים להכריע לשכל וטעם של דין אך כאשר יאיר אור הרצון העליון באור פני מלך חיים כמו שאו' יהי רצון מלפניך כו' אזי יכריע הרצון ויכבוש אור ושכל של חסד על היפוכו שהוא של דין דהיינו ע"י הרצון שהוא עושה ומהפך משכל של דין לחסד ורחמים דהיינו שמאותו שכל וטעם עצמו שגזר לדין הוא עצמו יגזור ויחייב לזכות וחסד היפוכו שזהו שינוי גמור בגוף עצם השכל בעצמו שנתהפך מן הקצה לקצה (וכמו שקטיגור נעשה סניגור ששכלו של דין נהפך ללמוד זכות וחסד בראותו הארת אור רצון המלך לחסד וטוב כמו בבלע' שרצה לקטרג על ישראל ע"פ טוב טעם ודעת כו' ובראותו רצון ה' לברכם נעשה מטעם הקטרוג שלו זכות וחסד שהרי נהפך מקללה לברכה כו' וכמשי"ת). וזהו יהי רצון מלפניך פי' שיכריע הרצון הטוב להפוך הטעם ושכל של דין ורוגז להיות הוא עצמו טעם ושכל לזכות וחסד וזהו שיכבשו רחמיך את כעסך שהוא מיתוק הדין בשרשו וד"ל:

(כ) ודוגמא לזה מצינו בכתו' בענין המבול שא' (בראשי' ו, ה-ז) וירא ה' כי רבה רעת האד' בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום וינחם ה' כי עשה את האדם כו' ויאמר ה' אמחה את האדם כו' כי נחמתי כי עשיתם ואח"כ כשיצא נח מן התיבה והקריב קרבן כתיב וירח ה' את ריח הניחוח ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו כו' והרי בתחלה כשגזר מדה"ד למחות את האדם אשר עשה תלה הטעם ושכל לגזר ופס"ד זה מפני שא' שכל יצר מחשבות לבו רק רע כו' וע"כ וינחם ה' על אשר עשה את האדם ואח"כ כאשר חזר בו וא' לא אוסיף כו' תלה הטעם והשכל לפסק דין זה לחסד וטוב ג"כ מצד אותו השכל והטעם שתלה בו לחוב ודין והוא באומרו כי יצר לב האדם רע מנעוריו והרי זה היה הטעם לדין וחוב בתחלה כשגזר למחות את האדם ואיך יתהפך שכל וטעם א' מדין לחסד שיהי' זה השכל וטעם עצמו גוזר ומחייב לחסד הי' לו למצוא שכל וטעם אחר לחסד ולזכות ולא אותו השכל והטעם שגזר וחייב לדין בתחלה שנראה כסותר א"ע בשכל וטעם א' כו' אך שרש ענין הטייה זו להטות אותו השכל עצמו מדין לחסד הוא בא ע"י כח הרצון העליון הטוב כשהריח בריח קרבן נח כו' שיש בכח הרצון הטוב הזה