סג, ב

במהו"ע ית' מטעם הנ"ל דנעוץ תב"ס כו' וד"ל (ואע"פ שמה שאמר והיו הדברים כו' מדבר במצות ת"ת שהוא מ"ש ודברת בם כו' ומצות ת"ת שרשה רק בחכ' דאורייתא מח"ע נפק' כנ"ל שאינ' רק בחי' זיו ואור בעלמא כמ"ש ותורה אור כו' הענין הוא דדבור דד"ת הוא רק לדבר גילוי פנימי' רצה"ע שבמעשה המצות שהוא מקור כללי לכל מעשה המצות וע"כ א' דת"ת כנגד כולן ותלמוד גדול מפני שמביא לידי מעשה דוקא וזיל בתר טעמא כנ"ל אבל מה שנק' זיו ואור לבד הוא בחי' טעמי המצות שבח"ע שנק' נסתרות לה' אלקינו כו' משא"כ בחי' הנגלה שבתורה שאינו אלא לעשות המצוה דוקא זהו מ"ש אשר אנכי מצוך היום בדבור דד"ת שהוא למעלה הרבה מח"ע משום דנתב"ס כנ"ל בגוף המצוה שהן פנימית רצה"ע ומצות ת"ת שכוללם הוא ודאי יותר עליון מכל טעמי המצות שבח"ע וז"ש והיו הדברים האלה דמצות דאנכי ושננתם כו' ודברת בם ואחר כך וקשרתם כו' שהוא בחי' המעשה כידוע שאם אין מצות ת"ת אין מעשה דאם אין חכ' דתורה הנגלית אין יראה דמעשה שז"ש דתלמוד מביא לידי מעשה וכמ"ש והנגלות לנו ולבנינו כו' לעשות דוקא והלמד שלא על מנת לעשות כו' ונמצא שבחי' הנגלה שבתורה בחיצוניות למעלה מפנימית דח"ע דתורה כו' וזהו שאמרו דנובלות חש"מ תורה הנגלית לנו לשמור ולעשות ולשבח קא' דבחי' נובלות זו דח"ע שבאה למטה לברר לעה"ד טו"ר יותר גבוה מגופה דחש"מ עצמ' וד"ל):

(כד) וזהו שא' אשר אנכי דלא ידע ליה בר איהו כו' בחי' מהו"ע ממש הוא אשר אנכי מצוך לשון צוותא והוא התקשרות וחבור ע"י מצות בפ"מ (והיום דוקא כמ"ש דיפה שעה א' כו'). ובכל זה יובן מה שא' אחר אם יתן איש כו' אחות לנו קטנה ושדים אין לה כו' דהנה אחר שבוז יבוזו לכל הון ביתו דאיש העליון בעבור בחי' האה"ר דכל מאדך שאז הנפש מתאחדת ומתקשרת במהו"ע ית' ממש (ע"י מ"ר שתעלה לנפש יותר ממקור חוצבה שע"כ א' יפה שעה א' בתשובה ומע"ט בעוה"ז דוקא כו') כנ"ל הנה אז נק' כנ"י בשם אחות קטנה כו' דהנה ידוע דהחכ' נק' אחותי כמו אמור לחכ' אחותי את כו' ויש בחכ' ב' מדרגות א' בבחי' הגדלות דח"ע הנ"ל שהוא פנימי' טעמי המצות כו' והוא בבחי' יחוד העליון הפנימי בפנימית דאו"א בפנימית התו"מ וכמו וגם אמנה אחותי בת אבי כו' וכתיב מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי כו' שזהו בחי' פנימית התורה שנק' כנ"י אחותי רעיתי כו' ומדרגה הב' בבחי' חכמה הוא בבחי' קטנות דחכ' שאינה רק בבחי' נקודה א' בלתי התחלקות לע"ס שהוא בבחי' הביטול דבחי' מה דחכמה כמו מה פשפשת מה ידעת כו'. וזהו כמ"ש והחכ' מאין כו' כמו שהיא בבחי' האין דכתר שכלול' שם בתכלית הביטול בלתי נראי' כלל לבחי' יש ודבר מה כו' והיינו לשון אחות שהוא ענין היחוד והתכללו' כמו איחוי אלכסנדריא כו' וכמו כל הקרעים כו' ומאחה כו' שמתאחדת מאד במקורה כמו עד"מ נקודת החכ' כמו שהיא כלולה בעצם כח המשכיל בבחי' ההעלם עדיין כו' ואז נק' קטנה דוקא בבחי' הקטנות