כג, ב

את האדם בצלמו כו'. והב' בחי' אדם דיצירה והוא מ"ש וייצר כו' וכמ"ש (משלי ל, ד) מה שמו ומה שם בנו. מה גי' אדם כו' כידוע. וזהו שאמרו (ב"ב נח, א) שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדה"ר שהוא בחי' ת"ת דז"א מעין בחי' הת"ת דא"א כו' (כמשי"ת). ובכלל הן ב' מדרגות דחכ' ח"ע דשם ע"ב במלוי יודי"ן ובחי' ח"ת דז"א שהוא שם מ"ה במלוי אלפין דיצי' (וז"ש מה שמו כו' וד"ל): (ועוד בחי' אדם דעשיה כמ"ש נעשה אדם כו' וכמ"ש בראתיו יצרתיו אף עשיתיו כו'). והנה להבין כ"ז יש להקדים תחלה להבין בתוס' ביאור יותר בענין הנ"ל במה שבתחלה יצר גוף האדם גולם עפר בלא נפש עדיין ואח"כ ויפח באפיו נ"ח נפש השכלית המדברת כמ"ש לנפש חיה לרוח ממללא משא"כ שאר כל הברואים יצאו גופם עם נפשם כאחד ממאמר אחד ממש כנ"ל. אך הנה תחלה יש להבין בפרטיות יותר בענין ד' מדרגות דצח"מ הנ"ל להיות שכמו שהן ד' מדרגות חלוקות זו למעלה מזו בגשמיות כנ"ל כך יובן ד' מדרגות דצח"מ ברוחניות בנפש האדם להיות מבואר למעלה שבחי' אותיות הדבור נקר' אבנים שהוא בחי' הדומם שאין בהם גידול וצמיחה ורבוי התפשטות כלל רק כמו שהאותיות יוצאים במבטא בה' מוצאות הפה הן תמיד באופן מציאות אחד לא יוסיף ולא יגרע כלל כאבן הדומם ממש. ועוד זאת דומין לאבן הדומם במה שהחיות באותיות מצומצם מאד באין היכר בהן אור החיות כלל וכלל רק הבל בעלמא באחה"ע מהגרון דגופי אותיות הללו הן בלא חיות כלל. וגם ההבל שבהן מצומצם מאד ויוצא מהבל הלב בגרון בצמצום גדול וכן גיכ"ק מהחיך וכה"ג אלא הן רק כמו בחי' כלי גולמא בעלמא לקבל בתוכו כל מה שיוצא מן הלב והמוח כו'. (כמו הכלי שמקבלים בתוכו כמה מיני משקים גם הפכיים כי אין הכלי מתיחסת כלל אל המשקה רק שהוא בית קבול לקבל הכל כו'). אבל בחי' המדות שבלב הוא בחי' צומח שהרי יש בהן חיות רב יותר והוא מה שאנו רואים בבחי' התפעלות המדות שבלב כאוי"ר ונצוח וכעס והתפארות וכה"ג שהוא בא באור וחיות רב ביותר (ואע"פ שגם בדבור יש חיות רב עד שפועלי' בלב זולתו. זהו בדברים היוצאי' מן הלב דוקא שזהו אור וחיות התפעלות המדות). והרי המדות הן בבחי' צומח ממש כמו שאנו רואים בחוש כי התחלת התפעלות המדה היא בקטנות מאד והולכת ומתפשטת ברבוי וגדלות מאד כמו מדת האהבה ותשוקה לאיזה דבר נחמד שהתחלת התפעלות האהבה קטנה ביותר. ואח"כ כל שהוא נמשך בקטנות וכל שהוא נמשך לבו בהרהור ביותר אחר אותו הדבר הנאהב הרי הולכת ומתגברת התפעלות התלהבות האהבה עד שתגדל ותתרחב ביותר (עד שיגיע לחולת אהבה כו'). ותהיה עזה וחזקה ביותר כמו ארז הקשה שלא יזיזוהו ממקומו כלל ובתחלת התפעלות האהבה היא בבחי' הקטנות כקנה רך שיזיזוהו ממקומו. וכך היה נזוז האהבה ומתבטלת מיד רק שנתפשטה ונתגלה ביותר עד שנעשה קשה וחזק כארז כו'. וזהו הנק' גדלות המדה בבחי' התפשטות שלהם לבד דהיינו רק התפשטותם מן העצם ולא בעצם מהותם. וכמו"כ יש בחי' גדלות המדות בעצמם ומהותם ממש כמו שאנו רואים בתינוק